02 

קפסולה

שם קפסולה חדשה במכונה, לוחץ…הקפסולות המסריחות של עלית, לא עובד, זה נוזל לאט, זה לא נסגר. הטלפון מצלצל, מיכל על הקו
-מה?
-מה מה? התקשרת?
-לא, את התקשרת…
יד אחת לוחץ אל המכונה, יד אחת מחזיקה את הכוס שלא תיפול כי עשו מכונה שכוס רגילה לא נכנסת בה…רק כוסות אספרסו….סססאמק
אם הראש והכתף מחזיק ת׳טלפון
צפירה
ידעתי שזה בא, ידעתי שזאת השעה, אבל לא רציתי לזכור
הקפה שורף לי ת'יד, אני מנתק, שם את הטלפון בכיס.
מה עכשיו, אני לא אעמוד כמו טמבל במטבח.
הולך לסלון. עומד עם קפה ביד, נשען על השולחן…מותר להשען על שולחן?
חייב שלוק
נשענתי על נגמ״ש בשמירה בלבנון, הסמ"ל שאל אותי עם אני רוצה גם קפה, וחטפתי שבת.
המתים באים, לאט
דורון סיפר לי פעם ששנייה לפני שפיטר עלה על המוקש הוא צעק לו ״אל תיגע בזה״, פיטר הרים חוט תייל מהרצפה, משך ולא נשאר ממנו כלום.
עזרא מחייך.
לא אכפת לי, אני לוקח שלוק, יושב על השולחן
היה אצלנו בפלוגה דו״צ, מערב מפוצל ליד בינת ג'בל שלא התקפל כמו שצריך ובשנייה חצי מחלקה יורה על החצי השני ובטוחה שזה התקלות. עזרא קיבל כדור בראש.
שלומי אמר לי כמה ימים אחר כך
-מה אם זה אני, מה אם אני יריתי בו, אולי אני הרגתי אותו
-זה בטוח לא אתה, עניתי
דודי מת, נפלה עליו מכולה ליד ציפורן, והבחור מהפלחי״ק שה״לונג״ שלו נגע בקו חשמל בראמללה. מת
עוד שלוק, עוד שלוק
יום אחד היינו בסיור בסלוקי, קוברה חיסלה עם וולקן חולייה, ביקשו שנוודא שכולם מתים. גם הם חוזרים, מחוררים.
שהצפירה תיגמר כבר
דן, ילד כל כך מיוחד, בא לשאול אותי לפני הגיוס אם שווה ללכת לצנחנים
כדור בטול כרם. מת.
קפה
משה ברי, שכל פעם שהינו עולים יחד לש״ג היה מנסה לשכנע אותי שיש ה׳
כדור בלבנון. מת
קפה, עוד קפה
אני שכחתי מכולם, אני עובד על זה קשה, דוחף אותם עמוק לקופסא סגורה שיש לה ריח של סולאר וזיעה ושל העצים בהר הרצל.
ופעם בשנה בצפירה זה הכול נפתח.
סוף הצפירה, הולך למטבח, חייב עוד קפה

—-
בתמונה
משה ברי ז״ל

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא