04 

סוף שבוע במדבר

-תבוא, יהיה כיף, סוף שבוע במדבר, רחוק מכל העולם, שקט, שאנטי, גמלים…מה ת׳אומר?
-לא בא לי, בא לי בבית, הילדים ,אני ואת, נשחק טאקי, נאכל טוסטים, ניראה פרק של גרייז אנטומי.
-אתה כזה זקן… נו כבר בוא נצא מהעיר.
אז נסענו…מתישהו אחרי צומת הערבה פנינו ימינה, שביל אפר. 3 גמלים, אוהל גדול, כל אחד מקבל מזרון על הרצפה, בחוץ כבשן, בפנים מחניק. אין ווי פיי כי זה חלק מהניתוק, מהכיף, מהרגוע. כשבאנו האוהל היה ריק…עכשיו אנחנו 40, חצי מזה לפחות זה ילדים שבשנייה הפכו את המקום לג׳ימבורי. אחד פתח רמקול קטן אלחוטי והרגיש שמה שנחוץ עכשיו זה קראיוקי, אותו שיר אוור אנד אוור…כי הוא לומד את המילים. מצאתי ספסל רחוק.
אני יושב במדבר. לידי עובר איש עם גיטרה.
אלוהים ישמור…מסתכל עלי במבט כזה ״בא לך שנרביץ ׳אני ואתה נשנה את העולם׳…ככה ספונטני בסבבה?״
אני משיב לו בלבן של העין ״ עוף גוזל…אל תתקרב עלי״

-בוא יש אוכל
יושבים על הרצפה, לא נוח לי , אבל זה ארוחה בסגנון בדואי. חייבים. יש סיר גדול עם עוף ואורז….יש משהו צמחוני? אני שואל. הבחור חוזר עם קערת אורז.
לא כיף לי לאכול על הרצפה, נתפס לי הרגל, לא מצליח להגיש לילדים.
שוב אני בספסל. ככה פתאום אבא אמא +3 ילדים באים לשבת לידי ומתחילים לשיר. אולי אני משדר מסרים כפולים. הם מתעללים בשיר של בוב דילן והבאסים של הקראיוקי כאילו מלווים את האסון. הגיטרה בלי שום קשר כמו ילד אוטיסט מנגנת לה ״כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר״
כל כך בא לי עכשיו את המכונת קפה שלי על הגג, לגלול בפייסבוק ולחלק סתם לייקים.
זוג תיירים שוודים שותים תה ומסתכלים על כל זה ובשוודית נימוסית היא אומרת לו…כל כך יפה פה. …או משהו כזה
בא לי פרק של וואלקיג-דד
מיכל עוברת בשרוואל, ממש מלכת המדבר.
-מה יש לך, אתה ניראה סובל!
סובל…מה פתאום. אולי טיפה מרגיש מרומה. כאילו הובטחה לי טיסה פרטית בהליקופטר מעל עמק הלוואר ובסוף אני בצ׳רטר ישן בדרך לאומן, תקוע על המסלול באיסטנבול כבר 4 שעות כי אין אישור המראה.
2:00 בלילה
כולם נרדמו, 40 איש ישנים באוהל אחד ובדרך פלא רק אחד נוחר. לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו. הבעיה זה הכלב. הוא כל היום שכב כמו סמרטוט בשמש. שקט, צבר אנרגיה, מילא את הסוללות ועכשיו זוהי שעתו היפה. כל 5 שניות נביחה.
מדבר, ירח חצי מלא, שממה…וכלב אפילפטי.
-פונטי פנדי בסכנה, חייבים את הכבאית…
6 בבוקר, 4 מטר ממני, אבא מספר לבן שלו את סמי הכבאי אם אינטונציה של קומדיה דל ארטה, נלחם בזה כמה דקות, הילדים כבר מתארגנים לחוג ריקוד, זורק על עצמי כרית על הראש, נופל עלי מטען של טלפון. קרב אבוד.
בפינת קפה שני ילדים רבים. האמא צווחת שששטק ועושה כל כך הרבה יותר רעש. הילד בטירוף
….אבל אאאאאאמאאאאא!!. הילדה מחייכת חיוך זדוני של ניצחון קטן.

השעה 9 יום שני לחופשה במדבר ואני כבר מותש.

את הטקסט אני כותב מהשירותים, הריטריט שלי , מי אוון פריווט אידהו, הפינה שלי במדבר.

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא