מיכל התקשרה
-שמעת?
-לא
-8 שעות… ואז הטילים נופלים עלינו
הייתי באמצע פרק אחרון בסדרת
מדע בדיוני על אמריקה, 200 שנה אחרי שהעולם נמחק בפצצות אטום.
המשכתי לשבת על המיטה עם הלפטופ כאילו לא הבנתי
-קודם אני מסיים את העונה
התרכזתי בכל הכוח בדמויות על המסך…
בראש התחיל לי טיימר קטן 7:45
עלה לי קיא
קמתי
יצאתי מהבית …לא יודע למה, אולי לראות איך זה נראה מחוץ לראש שלי
בכיכר דיזנגוף ישבו צעירים על הדשא, סיגריה, בירות, בתי הקפה היו מלאים, אוטובוס מלא ברמזור, בפנים אנשים.
כאילו כרגיל.
יכול להיות שמרוב היסטריה הם מכחישים לגמרי ?
או שהם בקטע של
-פאק איט, אם כבר למות, אז שאכטה אחרונה, ואולי זיון, פה על הדשא הסינטטי מול הסופר פארם.
בסרטים על אפוקליפסה בורחים בלי לשלם, בוזזים חנויות, שורפים רחובות.
לא בתל אביב
-משטרה שלום, במה אפשר לעזור
-שלום… אבא שלי נעלם
-מה ?
-אנחנו לא מוצאים אותו. יש לו דמנציה… זה קרה פעם ואחרי שעה מצאנו אותו בתחנה מרכזית של תל אביב
-הוא מתל אביב?
-נתניה
-אוקי תן לי ת״ז ,כתובת, אתה יודע מה הוא לבש?
בפריז, הייתי בן 13, הוא נתן לי פעם מעיל עור
-למה אבא? אני לא מתלבש ככה
-זה מעיל טייסים, עור אמיתי, זה הכי יקר שיש. עכשיו הוא קצת גדול אבל עוד שנה זה יהיה לך בול
-אני לא אלבש את זה עוד שנה, למה אתה קונה בגדים בלי לשאול אותי ?
-זה הבגד הכי יפה שיש לך, אתה ניראה מוזנח כמו הומלס. תתלבש כמו בן אדם כבר!
הוא תמיד התלבש יפה, מגהץ את המכנסיים עם פנס באמצע, חולצות לה-קוסט.
שנאתי את זה.
רחובות פאריז
יצאתי לקנות לחם
לפני הלכו זוג בשקט,
נראו כמו כל זוג ישראלים
עקפתי אותם
הם הסתכלו עלי
שאלתי
-ישראלים ?
-כן, הוא ענה
-מאיפה אתה ?
-תל אביב
-אתם ?
-אשדוד
היא התחילה לבכות
גם אני
התחבקנו
והם המשיכו
-שלום זה מהמשטרה
-הא … שלום
-אתה הבן של דני?
-כן
-מצאנו את אבא שלך
-לא הבנתי
-אבא שלך נמצא מבולבל ברחובות נתניה, לא זוכר איך לחזור הביתה… אמר שהוא מחפש את האוטו שלו
-או קי , אני בדרך
-אין צורך, החזרנו אותו לדירה שלו, הלך לישון.
בהתחלת הדמנציה של אבא שלי לפני שהיה ברור לגמרי שהראש שלו יוצא לטיולים ולא חוזר,
לפני שהגיריאטר כתב: ירידה קוגניטיבית, ממליץ על השגחה צמודה
בהתחלה חשבתי
-נו באמת. סתם שכח. קורה לכולם, גם אני לפעמים מחפש את הטלפון בחושך עם הפנס… של הטלפון.
בכלל “דמציה” בצרפתית זה “שגעון מטורף”.
אבא שלי לא משוגע . הוא בכלל היה צנחן.
-רוני … אתה אוהב אותי ?
-ברור
-אבל כמו פעם ?
-כן
-לא, אבל באמת, כמו פעם ?
-כמו פעם
-אבל אתה מסתכל על כדור סל
-טוב … בוסטון מיאמי … 10 שניות , הכל …
-נו כבר. תעשה סטופ. ותתרכז
-אני מרוכז
-לא במשחק … תתרכז בשאלה שלי
-או קי
-אתה יודע מה התאריך היום
-אה .. 27 ?
-לא. היום זה סוף מאי. אתה יודע מה זה אומר ?
-הפלאיי אוף מגיע לגמר
-אני רוצחת אותך … מה קרה בסוף מאי ?
-מממ
-הכרנו .
-איך את זוכררר…
אפור , גשם, פקק ,
ברדיו stromae שר פורמידבל
איש לוקח שאחטה אחרונה עושה עשן ונכנס לטרמינל
גלגל אחד דפוק בטרולי עושה רעש מוזר על הריצפה החלקה של Orly
טראק טראק
פעם ראשונה ששואלים אותי עם מבטא אפריקאי
-ואיפה היו המזוודות מהרגע שארזתם ועד עכשיו ?
בשיקוף הם אומרים שאנחנו חייבים לשתות את המיימיות, או לרוקן שם
-בשירותים ? בתחילת התור
-כן oui oui
אני עושה כאילו אני מתחיל לשתות ומסמן למיכל לעשות אותו דבר עם הבקבוק השני,
מחייך לאיש ביטחון ומתקדם.
כמה צעדים
שופך את המים לתוך פח
-רוני.. הוא ראה אותנו
-הוא באמת חשב שאנחנו שותים 2 ליטר מים ככה כי הוא אמר ?
-זוהי קריאה אחרונה לנוסעי air France af342 ז’אק מרטינז
ב93 אחרי הצבא, חזרתי לקיבוץ לעבוד.
בפברואר לקחתי יום חופש משדות התירס בעמק החולה ונסעתי למבחני הכניסה של בצלאל.
בשלחין, זורדה שאל
-למה אתה מבזבז יום עבוד על כאלה שטויות. בוא איתנו במקום. תערוכת טרקטורים בתל אביב !
ואח של אביגייל אמר
-כל הבצלאל הזה, כולם כוסיות .
וחזרו לדבר על מי באמת יותר טוב . בירד או מג’יק
בסוף התקבלתי אבל במשק החליטו ש
-אנחנו מרגישים שאתה צריך לעבוד פה עוד שנה
-אבל סיכמנו ש..
-זה מה שהחלטנו
אז עזבתי
ארזתי הכל בשלושה קרטונים ושתי תיקים, ערן לקח טרנספורטר מנטפים והעביר אותי מהגליל לירושלים, דרך הבקעה
אמרתי לגו’ רוגן
-תודה, אני לא שותה
-יאללה זה מסורת בפודקסט, כולם שותים
-זה עושה לי כאבי ראש
-טוב. Pussy. אז ספר לי מתי הבנת שזה כנראה לא פנגולין שאכל עטלף
-רוצה לדבר על זה? … אתה לא מפחד שניל יאנג יבטל לך את התוכנית ?
-חח. Another pussy
ב18:00 הרגשתי רע. ראש. נזלת . נשכבתי על המיטה. שמתי לי בנטפליקס American gangster עם דנזל וושינגטון . My man.
עצמתי עיניים, חצי ישן, מתווכח עם הכאב ראש שיעזוב לי את צד ימין של המוח.
ב19:00 נסתם לי האף. לגמרי
לוקח נשימות גדולות מהפה. ניסיתי לזכור איך קוראים לזה שאתה לא יכול לנשום ומישהו עושה לך חור קטן בצוואר ומבקש עט מהקהל ושם בחור ואתה שוב נושם.
למי בכלל יש עט.
ב 2:00 התעוררתי מהרעידות. קפוא.
ניסיתי לקום ונתפס לי שריר ברגל. עמדתי על המרפסת. אוויר. והבנתי שהרעש הקטן זה
כל התורה על 20 אלף רגל אחת מעל הקרקע , .
תמצית השנתיים האחרונות סביב העולם ב4 שעות, תל אביב – לונדון
-אדוני מסיכה.
-לא אדוני, הדבר הזה זה לא מסיכה, אנה מסיכה…
-שלום וטיסה נעימה, אני מזכירה לכולם שעל פי חוקי מדינת ישראל כולם חייבים להיות עם מסיכות מעל האף לאורך כל הטיסה .
-אדוני מסיכה
-ילד מסיכה , גברת, הבן שלך בלי..
-אני מזכירה מי שלא היה עם מסיכה נאלץ לנקות נגדו צעדים.
-גם בזמן שינה אנו מבקשים להיות עם מסיכה.
-אדוני , מ ס כ ה !
ואז חילקו סנדוויץ’.
וכולנו, יושבים באותם מקומות בידיוק, באותו חלל סגור כבר שעתיים… עכשיו בלי מסיכה.
אוכלים. שותים.
-אדוני תרצה קורן ביף? אנה מטלית לחה.
כשהתותחים רועמים, הוירוסים שותקים.
שנתיים של מלחמת עולם הגיעו השבוע לשיא
ב 2019 ביידן, טרודו, שולץ, ושאר מנהיגי העולם החופשי יצאו לקרב. שם קוד: קוב 19
-אנחנו במלחמה Nous sommes en guerre, בכה מקרון, זה גיוס כללי!
באיטליה, ברלין, קנברה, אנשים עמדו בחלונות כל ערב ועשו כפיים.
עוצמת האימפריה המערבית… בצווחות של ילד בטנטרום: שימו מסכה!
הוושינגטון פוסט השבוע פרסם מאמר בשם : Biden is winning the war against covid. כן כן ביידן מנצח את המלחמה, Boots on the ground
מצידו, טרודו, האסטרטג הבינלאומי שלף ממגירה סגורה מאז מלחמת העולם השנייה, חוקים לשעת חירום… והנחית על האזרחים שלו. RAMBO
בישראל גם חזרו לחוקי WW2. חוק ההסמכה, בשמו המקורי Gesetz zur Behebung der Not von Volk und Reich. אבל לא משווים. מלחמה. Never Again
ובאוהל השטח שלו, לאחר יום ארוך של לחימה, אחרי תדרוך קצינים, מפקד הגייסות שלנו, מצא זמן, לאור נר, לכתוב ספר: איך לנצח מגיפה.
נפוליאון היה גאה בך בניטו.
-אז איך אתה ביום חמישי
-מה יום חמישי… הזה? שאלתי..
לפני שבוע נכנסתי ללורין הקרדיולוג שלי, הקרדיולוג שלי זה כבר משפט של גדולים,
התור התעכב היה כבר מאוחר
-מה נשמה
-הכל טוב, חוץ מהכאב בלב שלא עוזב.
הוא עבר על כל הבדיקות, חיטט במחשב
-זה האקו במאמץ?
-כן
הרים את הראש, חשב…
-מה אתה אומר שנעשה צינתור?
הייתי מוכן ל: מה אתה אומר שננסה את הכדור הירוק הקטן הזה, או, מה אתה אומר על להפסיק סוכר לחודש או מה אתה אומר על אקופונקטורה ?
-צינתור! צינתור?
-נרים אותך על הליפט, נפתח ת’מנוע . זה הבדיקה הכי טובה שיש.
צחק
מרוב הלם אמרתי
היום בפרק השלישי של :Les adventures de covcov או “רוני חוקר את הוירוס, איזה עולם הפוך יש לנו” חשבתי לדבר על הקוץ בתחת של חברות החיסונים: מכחיש המדע האולטימטיבי, הקובידיסט המושבע, מפיץ מחלות העל, האחרון בתור לאקמו … המחלים. יש גם מספרים אבל לא הרבה כדי לא לבלבל אנשים עם נתונים.
בשנת 2013 חברת adobe, יצרנית הענק של תוכנות לעיצוב עברה למודל של תשלום חודשי. סבסקריפשן.
עד אותה שנה היית קונה למשל פוטושופ, ביוקר, וזה היה שלך לנצח.
המודל החדש הוא תשלום חודשי קטן יחסית, אבל הפעם אתה שלהם לנצח.
כל חברה רוצה אותך מנוי, ברור למה, אתה משלם קצת, כל הזמן, ובלונג ראן אתה משלם מלא.
טלוויזיה, ליסינג למכוניות, סלולר, וטרינר, אפילו הסופר רוצה שתעשה מנוי.
-יש לך מועדון?
-אבא מה זה המקום שרואים שם על ההר
-זה כפר לבנוני
-כל כך קרוב ,איך קוראים לו .
-בלידה.
-מאיפה אתה מכיר את כל השמות של הכפרים פה ?
-פעם בחיים אחרים, פה ממש על הכביש הזה דודי מת, אחר כך עזרא חטף כדור כאן בוואדי, פטר עלה על מוקש שם מעבר לרכס, מושה גם.
-ראיתי אותך
-מה? לא
-אין מה לעשות , פשוט ראיתי אותך, השאלה עכשיו זה מה העונש
-זה בכלל לא היה שלי
-סתם את מחזיקה?
-כן
-למה?
-זה קול
-אז למה זרקת אותה איך שראית אותי ?
-נלחצתי
אני הולך על שדרות בן גוריון קרוב לים , סתם הולך . 50 מ מולי חבורה של טינאייג’רים יושבים. צחוקים בקול רם, סיגריות, ערסים קטנים ושתי בנות. אחת ממש מוכרת לי.
-אלה !?
-אבא, מה אתה עושה פה !?
-אלה ראיתי אותך זורקת את הסיגריה
הי אדולף
זה אני והבן שלי נרי
יושבים לצהריים אחרי שהוא חזר מבית ספר.
תל אביב, ישראל. כן כן , במזרח התיכון.
הקמנו מדינה… זה לא מושלם אני מודה, אבל זה חדש אה… וזה שלנו.
אתה קולט אדולף, אני כותב לך בעברית .
הוא אוכל תותים עם סוכר ומטריד אותו למה לעזאזל קצצתי פנימה קליפות לימון.
הוא רואה סימפסונים בטאבלט .
עליך הוא לא שמע . אולי את השם ככה פה שם
בקיצור . לא יצא לך התוכנית . ההיפך
ובכלל, זה מה שנשאר בסוף מכל הגזעים כמוך, הפאשיסטים הרודנים מכל הסוגים. זה מה שנשאר ממך
פסיק, בדיחה בסימפסונים.
2021 יום השואה . ישראל.
בכיכר דיזנגוף 15:50 חורף פסטורלי.
כמה מכוניות, אישה עם עגלה, זוג עם תינוק. ממש פריז שנות ה30.
שני שוטרים עם טאבלט מתעללים בנונשלנס בעוברים ושבים.
כמו חתול שמשחק עם ג’וק בשמש, עוברים בין היושבים בכיכר, מציקים בקטנה, בלי להתכוון. משעמם כזה.
סתם עוצרים מישהו, הוא מתפתל בחום של חורף 2021 וממשיחים הלאה.
זה הרגיל החדש
על הכביש מחסום.
-תעצור, מסמן השוטר לשליח
-אתה שליח ואלט
-לא אני אמא טרזה … לא סתם, כן אחי, שליח… מה ניראה לך….שהתחפשתי
-תוכיח
-….רילי?
-שלום מדברת דר דיליארה
-אה?
-דילי…. השארת לנו מייל שנחזור אליך לגבי הבידוד שלך ?
-כן..!!
-אז תקשיב
הרחתי פלוץ.
זה שאומרים שהקורונה מבטלת את חוש הריח והטעם….זה נכון
אז מי הפליץ ואיך זה שאני מריח ?
המריח הוא המסריח
חזר לי חוש הריח?
-מיכל !
-מה ?
-הרחתי פלוץ
-מה ?
-הפלצתי והרחתי
-מזל טוב
-בא לי להריח שוב
אז תפליץ
אבל אין לי
-אבא, אני רוצה לבקש ממך משהו
-אלה, אהובתי, מה שתרצי
-אני רוצה תופים
-איזה תופים ?
-תופים, כלי נגינה, זה עם המקלות…
ב1980 גרנו בבוביני, אמא, קרין אחותי ואני.
דירת שני חדרים בשיכון עובדים בפרוורים של פריז.
בבית ספר בשיעור השבועי במוזיקה ביקשו מהילדים לבחור כלי נגינה
-אמא, אני רוצה תופים
-איזה תופים?
-תופים, כלי נגינה , זה עם המקלות…
-מה… mais אין לנו מקום לזה ! וגם הרעש… אולי תבחר משהו יותר קטן?
-טוב…אז גיטרה חשמלית !
-אין לנו כסף למגבר רוני…. זה נורא יקר!
-אז גיטרה רגילה?
-רוני באו, יש מרק!
-אני לא ממש רעב, תודה
-בוא בוא, זה מרק מדהים
אומרים שריח הוא הגישה הכי מהירה לזכרונות
אני יושב ליד המחשב וריח המרק ממלא את הבית
פתאום שנות ה70 אני בן 10 ובא לי להקיא
-זה מרק ירקות בוא זה מעולה
-…מיכל, אני לא רוצה מרק עכשיו
-נרי שטוף ידיים, אלה את רוצה עוד? יש גם שקדי מרק! …יאללה רוני בוא, זה בריא, אתה לא מאמין איזה מרק בן זונה עשיתי !
תמיד אני אומר למיכל
– מה שיציל את העולם זה מתקפת חייזרים ושכולם מתאחדים נגדם ובסוף יש שלום.
-הנה החייזרים שלך כאן. קורונה… מה עכשיו ?
אתמול ראש העיר ברדיו דיבר על סולידריות.
בכלל כל השרים חוזרים על המילה סולידריות״ כאילו שהם מקבלים כסף מאקו”ם על כל פעם שזה יוצא להם מהפה
סולידריות עם המורים, עם הרופאים, זמן סולידריות לאומי …
אז חולדאי הודיע מתוך ״סולידריות״ הוא מבטל לעסקים את אגרת המדרכה ( למי שלא מכיר זה תשלום למסעדות על שולחנות על המדרכה) ו….דוחה את את תשלומי הארנונה בחודש….
-זה זמן להיות סולידרים עם התושבים, לעזור זה לזה….
-סיריווסלי!! צרחתי בבידוד בסלון מול כל המשפחה
מדרכה !! עסקים סגורים, קורסים, ואתה ״דוחה״ את תשלומי הארנונה!!
-דוחה
היום ה-30 לאוקטובר2019
קמתי, אני חולה אז לא הלכתי לבית ספר, תכננתי לעשות מרתון סדרות בנטפליקס, פתחתי את הטלפון כדי לראות מה חדש, וראיתי שאחד הילדים מהכיתה שלי כתב בקבוצת ווצאפ, שהוא מבקש שיחזירו את גנה ושהוא לא מבין למה מגרשים אותה.
המורה ענתה לו שהיא והמנהל עושים מה שהם יכולים כדי לסדר את זה.
כתבתי לאחת החברות שלי אם זה נכון ואם באמת הולכים לגרש את גנה,
היא ענתה לי שכן ושעכשיו הודיעו להם בכיתה. אחרי שעה וחצי בערך היא כתבה לי שהעבירו אותה לכלא גבעון ברמלה ושאסור לבקר אותה.
מה!?!? למה?!
אם אותי היו אוספים על הבוקר ולוקחים אותי לכלא, הייתי מפחדת.
לשבת בכלא בלי יכולת לעשות כלום זה מפחיד.
אני לא חושבת שמגיע לאף ילד/ה לעבור דבר כזה.
–לה רושל-la rochelle-עצרו בצד, אסור לכם להיות פה
-אבל בגוגל כתוב…
-זה 1500 יורו כנס. ..איך נכנסתם בכלל?
-היה שער …ניסיתי להסביר
-אדום לבן ?
-כן
–אדוני, אתם בשטח סגור
-אה?
-זון פראנש. zone franche
-אבל, mais…
–כמו בסיס צבאי. שטח סגור.
-אלה, את באה, אני ונרי מחכים לך
-אני לא יכולה, יש חזרות…
13:30. גנרלית. טקס יום הזכרון
הילדים עולים בשלושה טורים לבמה.
המיקרופון שורק.
-נכון שאנחנו ילדים וילדות אבל אנחנו יודעים כל כך הרבה, מדקלמת ילדה
מניחה את המיקרופון. מתחילים לשיר אני מביט מהחלון
וזה עושה לי די עצוב,
האביב חלף עבר לו
מי יודע אם ישוב
הליצן נהיה למלך
הנביא נהיה ליצן
נפתחת הדלת, ילד עם שפם מוציא את הראש.
-הבא בתור. אלה אדרי
אלה קמה עם הקייס של הגיטרה על הגב כאילו בדרך למטבח להביא כוס מים.
אני מציץ פנימה, מורה למוזיקה עם משקפיים של מורה ותלמידת י’ב כזאות שיודעת הכול.
הילד עם השפם מסמן את השם שלה ברשימה.
– אלה אדרי?
– כן
– את יכולה לסגור את הדלת תודה
בזמן הצפירה היום הייתי עם שרות לקוחת של איקאה על הקו.
-חכה שנייה יש עכשיו צפירה היא אמרה
עמדנו, אנה ואני, מחוברים בקו הטלפון
השתדלתי להתרכז רק במדף החסר, השתדלתי שלא לזכור אף אחד, אף פרצוף, אף חיוך, אף כתם דם, לשנייה קפץ היום הזה ליד בינת-ג’בל שבאו מסוקים לאסוף פצועים ורצנו עם אלונקות והרעש של הנחיתה, של הצעקות וכל האינפוזיות והתחבושות והדם על הריצפה, והשקט אחרי שהמסוקים עפו.
אנה חזרה ואמרה: תודה על ההמתנה ודיברנו שוב על המדף החסר.
-תבוא, יהיה כיף, סוף שבוע במדבר, רחוק מכל העולם, שקט, שאנטי, גמלים…מה ת׳אומר?
-לא בא לי, בא לי בבית, הילדים ,אני ואת, נשחק טאקי, נאכל טוסטים, ניראה פרק של גרייז אנטומי.
-אתה כזה זקן… נו כבר בוא נצא מהעיר.
אז נסענו…מתישהו אחרי צומת הערבה פנינו ימינה, שביל אפר. 3 גמלים, אוהל גדול, כל אחד מקבל מזרון על הרצפה, בחוץ כבשן, בפנים מחניק. אין ווי פיי כי זה חלק מהניתוק, מהכיף, מהרגוע. כשבאנו האוהל היה ריק…עכשיו אנחנו 40, חצי מזה לפחות זה ילדים שבשנייה הפכו את המקום לג׳ימבורי. אחד פתח רמקול קטן אלחוטי והרגיש שמה שנחוץ עכשיו זה קראיוקי, אותו שיר אוור אנד אוור…כי הוא לומד את המילים. מצאתי ספסל רחוק.
אני יושב במדבר. לידי עובר איש עם גיטרה.
היום יום הולדת למיכל
-תזיז את הרגל אתה תופס את כל המיטה
-מה אכפת לך
-זה היום הולדת שלי, אני מחליטה
-זה בקושי נוגע בך…
זה נוגע ,תזיז … אני ילדת יום הולדת
-עכשיו 21:50 יש לפחות שעתיים עד שאת יכולה לשגע אותי 24 שעות
-24 שעות?! זה שבוע יום הולדת
-שבוע ?!
-אני עוד מעט בת 50
-את בת 48!
-נו.. אני מתקרבת ..
-כבר שתיים עשרה? רוני מה זה הרעש הזה?
-תשני יש עוד זמן
-אבל בומים, זה פיצוץ ?
-זה ברק
תזכרו אותו, תזכרו אזה גבר הוא היה, אוי סדריק, איך אהבת לפנק אותי
תמיד היית אומר שאני המלכה שלך
רצית שנעשה ילדים, עכשיו, מלא…
ואני רציתי לחכות
ועכשיו אני לבד
בדרך לאוטובוס ביום שלישי השדרן הקריא את השמות
התיישבתי בספסל האחורי
שם שם. דרגה דרגה. יחידה יחידה
סדריק גרין, רס”ל במיל, בן 23 מתל אביב, לוחם בחטיבה 261
ברח’ פינקס הוא סיכם
-אלו שמותיהם של 21 החיילים שנפלו.
נפלו.
כאילו, החליקו
בחוץ עקפה אותנו בגשם חיילת על קורקינט, כמעט נפלה.
בכיתה לא כל כך ידעתי איך מתחילים שיעור ביום כזה. דיברנו על חיילים שמתים במלחמה,
אמרתי למיכל
-לא ביקרתי את אמא שלי מלא זמן
-אז יאללה תסע
-אולי
-החלטת
-נראה לי אני טס לצרפת לכמה ימים
-אולי תיקח איתך את הילדים ?
-כן, אולי
-אז אתם טסים ?
-קניתי כרטיסים
-מה תסעו בלעדיי ?
-רוצה לבאו גם ?
-לא, יש יותר מדי עבודה. תבקר את אמא שלך, וגם הילדים הרבה זמן לא פגשו את סבתא. ובכלל קצת ספייס.
-נרי תאכל מה יש ?
-זה לא טעים לי
-מה זה “לא טעים” ?
-מה לעשות, הם לא יודעים להכין פיצה
-אתה בפאקן איטליה, הם המציאו את הפיצה
-לא הסינים ?
-זה פסטה
-הוא באמת ניראה סיני
-מי ?
-הטבח
-תאכל. אתה יודע שיש ילדים באפריקה…
-יש ילדים באפריקה…
-אתה מחכה אותי ?
-אתה תמיד אומר אפריקה, כאילו כל אפריקה . תגיד מדינה ספציפית !
-תן לי לספר לך משהו אדוני
-נו
-כשהייתי קטן דוד שלי, אליו, שבמקרה היה איטלקי, הכין לנו מרק ירקות
-נו
-אל תגיד לי נו
-נווו
בוקר, יוצא ללמד, עולה על קו 66
בפודקסט המנחה מסביר
-בסוף המלחמה הרייך ניסה לשרוף כל זכר למה שהוא עשה, שנים אחר-כך גם לא דיברו על זה, אנשים הסתובבו כאילו זה בכלל לא קרה
-התחנה הבא. ריינס. יש לזכור לתקף את הרב קו…
אני מרים ת’ראש, לשנייה נבהל שאני בלי מסיכה… שיט, שיט, שכחתי אותה בבית.
בצבא, בשבתות בבית, הייתי פתאום נבהל שאני לא יודע איפה הנשק .
קוראים לזה פאנטום רובה .
זה המשיך שנים אחרי השיחרור, באמצע הלילה מחפש m16 מתחת לקרית.
עכשיו זה פאנטום מסיכה
אבל אין יותר מסיכות, קו 66 כרגיל,
לידי איש מסתכל על נמר רודף אחרי איילה, מדפדף עם האצבע, אישה ענקית בביקיני חונקת
-רוני , איך נחגוג את היום הולדת שלי
-אנחנו בפריז … זה כבר חגיגה לא ?
-כן, אבל מה עוד, כאילו , איך נעשה משהו מיוחד כזה ?
-אהה… קרואסון בבית קפה רומנטי, ברחוב ממול איש עם ברט ובגט
-נחמד אבל … משהו מיוחד יותר
-נקנה ספרי קומיקס של ציירים צרפתיים שרק את מכירה בlafnac
-צססס, לא נו, משהו אקסטה אורדינר
-פוטו רצח בתחנת מטרו, כמו באמלי, 4 תמונות ב5 יורו, וגם נוכל קרמבו אנק עם מארנג וציפוי שוקולד לבן בפאטיסרי עם טור של תיירים, סיור מודרך בle Marais, כולל חצרות סודיות של משכן ראש העיר, מרק ראמן במקום שנראה כמו רחוב ביפן של המאה הקודמת, נחצה את la seine ונעשה סלפי עם הגלרי לפייט ברקע …
-רררר
-אבא חכה לי, חכה לי
30 מטר לפני, אבא שלי הולך, נעלם לתוך המון האנשים של ה-forum Des halles
פאריס. 1980, אני בן 10 ושוב הלכתי לאיבוד
בין כל הפרצופים הוא מסתכל עלי, קצת מאוכזב שאני לא עומד בקצב, עושה עם היד, יאללה בוא כבר אני מאחר
-למה אתה לא מחכה לי
-מחכה מחכה
לפני שנה התיישבנו אצל הגיריאטר, הרופא אמר לאבא שלי
-צייר לי בבקשה שעון
צייר עיגול, שם את מס אחד למעלה במקום ה-12, המשיך עד 7 צפוף צפוף והחזיר את הדף
-כל הכבוד דני
אמר הרופא וסיכם בתיק: ירידה קלה בקוגניטיבית.
אני בכיתי בשקט שאבא שלי לא יראה.
חברה אמרה לי שככה זה מתחיל
-אתה חייב לקדם עניינים, הוא צריך עזרה
אז פניתי לביטוח לאומי,
אמרו
-בטח, בטח, רק תביא לנו את הטפסים.
Tel aviv 22:43
It’s a strange feeling getting back home, but the place is under missiles attack
We landed in Tel Aviv yesterday from Paris. at the airport on our way out a man asked
– you looking for a taxi
– yes . Tel aviv . How much?
– 180
– ok
We walk to the car and he says
– you know that 5 minutes ago , there was an missile alert over telaviv, right ?
– I didn’t know … Please , Don’t talk about it in the car, I don’t want to stress the kids
– no problem
– and no radio … So they don’t hear about it
– mmm … I need the radio to know if there’s an alert … I ll find a music station. Ok
He looked at michal and says
– you sure you still want to get back there
we laughed. Stress laughing
It’s a strange feeling getting back home, Sweet home, but the place is under missiles attack
-מיכל… איפה נרי ?
-הוא ישן היום אצל אתגר, עם כל החבורה שלו
-ואלה ?
-עושה בייביסיטר וישנה אצל גפן
-אז אנחנו לבד בבית
-כן
-הבית רק לשנינו, כמעת בית מלון… קול !
-לא זה עצוב, כאילו שהילדים עזבו ואנחנו זוג זקן
-הם לא עזבו את בית ואנחנו לא כאלה זקנים
-אתה זקן
-אני…
התגעגתי
-ארזתם לבד ?
אבל מרוב אנשים הוא פשוט לא מחכה לתשובה , סורק את הדרכון ויאללה, טוסו.. סעו סעו , יש לי את כל עם ישראל על הראש
התגעגעתי להודעות ברמקול באנגלית עם מבטא ישראלי, Your attention please this is an announcement of a changed gate
אמא מחליפה חיתול לתינוק שלה על השטיח ליד הגייט,
ילדים דוסים רצים בניגוד לכיוון על המדרכה הנעה, נתקעים במשפחה ערביה , חיוכים , צחוקים .
כולם פה בכיף, עוד שנייה חוץ לארץ.
התגעגתי לתמונות על הקיר אחרי הבטחון. החודש ישראל של פעם , קק״ל, אוהלים, עולים מתימן , שמלץ כזה, אבל זה תמיד עובד עלי.
לידי משפחה אוכלים מק דונלדס כאילו הסעודה האחרונה.
קחחח קחחח עושה האבא עם הקש בקולה
ואלון מזרחי למעלה מסתכל עלינו מתוך פרסומת של בנק או מכונית או טלפון
אני לא קונה בגדים, לא גדג’טים, לא סמים לא מכונית לא כלום .
כן מזמין פיצה ופעם בשנה אני מת לעשות סקי.
אבל הצרפתים אמרו
-מי שאין לו תו ירוק.. 7 ימי בידוד. ובכלל מי שאין לו חי0ונים … אל תבואו.
אז עשינו את הדבר הבא הכי קרוב לחופשת סקי ויצאנו… למשרד הפנים.
כמו לפני כל יציאה לחופשה רבנו בבית.
אלה צרחה שהיא לא יוצאת ככה החוצה בגלל ש
-אתמול עשיתי שפם, ועכשיו אני נראית כמו מפלצת
-שימי על זה שמן, אמרה מיכל
-לא שמן קנולה, אמרתי
-אז איזההה!!??
-זית
-אוף, אני שונאת אתכם
-נרי למה אתה בלי גרביים ?
-כי…
-די, אני מחכה למטה
הנהג מונית לא היה איטלקי בדרך לapres ski. יוסי רגיל. שמע ברדיו את הורביץ בוכה
-אצלי לא תהיה הפלייה בתרומות דם, לא יהיה הבדל בין דם לדם, לא מקובל עלי שבלה בלה לבה
-אתה יכול להנמיך את הדביל הזה, ביקשתי
-למה דביל. שאל יוסי
-את אומרת להם לברוח ?
-מה ?
אסף ואני עצרנו מול ניידת החי0ונים הריקה בכיכר דיזנגוף.
ליצנית, נסיכה, צלם של המבצע וילד קטן …
הילד קיבל בלון ואבא שלו אמר
-יאללה ממוש, הולכים
-את מסכימה להצטלם גם עם ילדים גדולים, השאלתי את הליצנית.
היא צחקה
-בטח
אסף צילם אותנו יחד וכשהינו ממש קרובים , בשקט אמרתי לה
-את אומרת להם לברוח?
-מה?
-לילדים, אחרי שאת מצטלמת איתם, את אומרת להם לברוח?… שלא יכנסו לניידת.
-מה פתאום! הסתכלה עלי מופתעת
בפעם הקודמת שכתבתי על הקורונה, סגרים, דוחות, מסכות וחיסוני עדר אמרו לי: אתה מפיץ דיסאינפורמציה, דיפ-פייק של אתרים רוסים… מה נהיה איתך, מי אתה? מומחה, פרופסור? עוד אינספקטור גאדג’ט של וירוסים? הסבירו לי שאני לא מבין בסטטיסטיקה, שאני לא יודע לקרוא גרפים, אמרו מכחיש, סרבן, אנטי וקסר.
אמרו: אם לא טוב לך, תארוז. סע סע לסיביר.
פעם זה היה עזה. נו, אני רואה עולם.
אניווי, החלטתי שבאמת די, זה לא התחום שלי, אני עוזב. ולפני המעבר לרוסיה… הנה כמה מילים על תו ירוק וחיסון סטודנטים.
בחזרה ללימודים, לבתי הספר ולאוניברסיטאות, ממשלת ישראל קיבלה מספר החלטות מוזרות שקשה להבין מה הערך הרפואי/הבריאותי שלהן.
השתדלתי כמו פעם קודמת להביא מספרים, מחקרים, עובדות ולהתמקד בנושא אחד: למה התו הירוק מופעל על אוניברסיטאות? איך זה עוזר לבריאות של כולנו? מה מדינות אחרות עושות?
כל השאלות ששאלתי את עצמי
שנה וחצי, וכל יום נפל עלינו משהו חדש, מפחיד, זה התחיל בראש ממשלת ישראל על במה שמסביר איך משתמשים בטישו ומשם זה התדרדר לאלכוג׳ל, מסיכות, סגרים, קנסות, איכוני שב”כ, אזיקים אלקטרונים סגירת נתב”ג, 1000 מטר, 100 מטר, תו סגול, תו ירוק. חיסונים למבוגרים ועכשיו לחץ חיסונים מגיל 12 וחיסון שלישי לכולם. התחלפה הממשלה והפוליטיקאים שקראו גוועלד-זכויות-פרט-אזרח-נשים נהיו אלה שחותמים על הצווים.
יכול להיות שהם יודעים משהו שאני לא יודע. ניצן נהיה רופא, מירב היא דוקטור?
יושב בבית, סופר שעות לאחור
עוד לא, עוד לא, עוד 20 דקות.
סופר מאותו יום שעברתי בכיכר ציון, אתה עומד על המרפסת והקהל צורח רבין בוגד.
ועכשיו אני גמור
מותש. שמח. עצוב . הכל ביחד
זה לקח כל כך הרבה זמן.
מותר כבר לשמוח או שזה מוקדם מדי?
אולי מחר
-הבעיה שלך זה שהאשכנזים, השמאלנים, כמוך, שכחתם מה זה להיות יהודים
-אתה יודע שאני מרוקאי ? כן ?
-אתה מרוקאי ?…. אתה המזרחי מחמד שלהם
-אתה יודע שביבי הוא אשכנזי, או שזה סקופ בשבילך?
-הוא…. האשכנזי שלנו
חוזרים לחיים
הרופא אמר כל יום תלך,
אז אני הולך עד לנמל יפו, עד הדייגים. יש פרלמנט, ולפעמים אני מצטרף. קצת.
הרופא אמר ספורט, אבל לא להשתגע
והדייגים לא בוחלים בקלישאות
-השמאל בוגד, מפ”י, כולה סיגרים, תפרו לו, בן ארי, היועץ המשפטי….
לפני 10 ימים גיליתי שיש לי קורונה.
אחותי אמרה “היית חייב לעשות לנו את זה”, אמא שלי אמרה “לא נכון” לאבא שלי פשוט לא אמרתי אבל כשהוא גילה הוא אמר “אני בא”.
-אבא, אתה לא יכול לבוא.
-אני שם מסכה, אל תדאג
-אבא אני בבידוד …. אסור לך לבוא
זה אבא שלי. לא מדבר. בא.
ביום הכיפורים ב 73 עזב הכל ונסע לישראל להילחם על המולדת.
בלי דיבורים.
ברמקול של הטלפון, זמר בקול סוכר שר “מכבי שירותי בריאות”.
“אנו מטפלים בפניות קודמות, מיד נתפנה”
על חינוך, דאע”ש, ופסטה ברוטב עגבניות.
-אלה…יצאת מהכיתה? תביאי את נרי איתך כשאת חוזרת
-אבא…אתה עושה פסטה? אני יכולה להביא חברה…יהיה מספיק לכולם?
-כן, אין בעיה את יכולה לבוא עם חברה
-אבא אתה זוכר שאמרתי שאני באה עם חברה לפני כמה דקות… אז אתה חושב שאני יכולה לבוא עם שתי החברות?
-אבא…אמרתי שתיים…אבל זה כנראה 3… מה אתה אומר… יהיה מספיק פסטה?
נכנסו בדלת אלה ונרי….איילה, עמית, יסמין ואביגיל
נכנסו והתיישבו על הספה, שלפו פלאפונים והתחילו לבהות בילדות אחרות שמלמדות איך עושים סליים
לא שלום, לא היי, לא HELLO, לא הורידו אפילו נעליים
איזה דור חרא….מי ההורים שלהם…
ב1999 הייתי באלבניה
שאלתי את הנהג שלנו
-תגיד מה זה כל הבונקרים הקטנים האלה מפוזרים בכל מקום?
באמת בכל העיר, בכל שדה , לצד כל כביש, בונקרים דו מושביים ,כאילו תחנות אוטובוס קטנות מבטון מזויין.
הרבה בונקרים. כמה הרבה .. 6 בבמוצע לכל קילומטר מרובע.
-זה השלטון בונה.
-למה? יש מלחמה?
-לא, אבל זה מה שסיפרו לאנשים ברדיו, בטלויזיה… שהאיטלקים באים וחייבים להיות מוכנים למתקפה.
ככה 30 שנה בנו בונקרים. כולם ידעו שלא צריך אותם. אבל כולם סתמו.
-אז על מה אתה רוצה לדבר? שאלה הפסיכולוגית הצבאית
-… על זה שאני לא נרדם עד 4, על הסיוטים, על שאני לא יוצא מהבית, על זה שביחידה קראו לי פעם רוני בארט ועכשיו אני רוני בלאי
-מה זה בארט?
-אה?
-אני בדרך כלל לא מטפלת בחיילים קרביים, …אולי נתחיל מהילדות שלך?
על הקיר מאחוריה יש הדפס ממוסגר, ציור של מונה עם חותמת צה״לית ״חיל תחזוקה״.
אישה עם מטרייה בשמש מאחוריה ילד שהיא לא שמה עליו
זוכר את השם מאורסיי
Femme à l’ombrelle tournée vers la gauche
על השולחן יש טישו. פעם ראשונה שאני רואה קופסת קלינקס בישראל, חשבתי שפה זה רק נייר טואלט.
-את עצובה? אני שואל
-למה אתה שואל?
-הולכים לאכול דונטס!
-מה פתאום … 13:00, ארוחת צהריים
-אבל קורונה
-מה זה קשור?
-זה קשור, הכל משתנה. מותר דונטס לפני האוכל, מותר דונטס במקום אוכל, עד סוף הדונטסים …. אפוקליפסה.
מי יודע… אולי מחר כבר לא יהיה דונטס
-כן אמא.. מה שאבא אומר.
בחוץ עמד בצומת איש עם מסיכה וכפפות גומי.
פגשנו חבר
-מה איך אתם בהרכב מלא..אין בית ספר?
-ביטלנו
-למה
-מה למה. קורונה. העולם מבוטל.
המדריך למורה המתחיל
פרק א: שיעור ראשון
-שלום , קוראים לי רוני, אני אהיה המורה שלכם הסמסטר
פעם ראשונה שנכנסתי לכיתה
לפני 19 שנה… בקושי הצלחתי לדבר.
לא ישנתי לילה לפני, שילשלתי רבע שעה קודם.
ג’וגול שהיה אז ראש המחלקה שלי בבצלאל ניגש אלי בסוף הגשות פרויקטי גמר ושאל
-אולי בא לך ללמד סמס’ הבא?
-אתה צוחק עלי… לא הפסקנו לריב כל השנה
-נו ..ו
-וברור שאתה לא סובל אותי…אז למה?
-בדיוק בגלל זה… אני אוהב שאתה לא עושה מה שאני אומר
ובסוף אוק’ 2000 נכנסתי לכיתה הראשונה שלי.
שנה א תקשורת חזותית בצלאל.
מרוב רעידות בידיים נשפך לי הקפה, כולם ראו …חשבתי שהם עוד שנייה יקלטו שאין לי מושג מה אני עושה פה, יצחקו עלי ויגידו לי לצאת.
כשהייתי קטן היו שולחים אותי לבד בטיסה לבקר את סבא וסבתא בישראל.
בנחיתה אנשים שרו “הבאנו שלום עליכם”, מחאו כפיים. בחוץ נישקו את הרצפה
הייתי גאה כל כך להיות ישראלי, להיות חלק מעם-ישראל-חי-מדינה-קטנה-בניגוד-לכל-הסיכויים-תקומה.
הכי אני אוהב בבן גוריון את טרמינל 1, הישן עם המדרגות החומות
מעלה לי את מבצע אנטבה, הלוגו של אלעל על המטוסים של מבצע שלמה, קבלת הפנים לנשיא מצרים סאדאת,
דיגלונים של עולים חדשים מברית המועצות, צרפת, ארה”ב
לא חשבתי שפעם בן גוריון יתחרז עם מתקן יהלום. דיפורטיישון.
-אולי תצמדי למסלול הימני ?
-למה אתה מתערב לי בנהיגה
-לא מתערב, רק מבקש שתצמדי לצד ימין…נוסעים כולם כמו משוגעים, עוקפים מגעיל ….בואי נסע באיזי
-מה שאתה אומר עכשיו …זה נקרא להתערב.
-להתערב זה להעיר על איך את נוהגת, להגיד שאת עושה חזק בברקסים, …זה רק בקשה
-אתה רוצה לנהוג?!
-לא
-אז אל תתערבנסענו לצפון.שלושה לילות, גליל, מלון בוטיק.
אני שונא את המילה בוטיק. גם את המילה פרובינציאלי.
צימר.
כבר שבוע רביעי שצרפת ברחובות.
מה קרה, העלו להם את מחיר הקרואסונים?
כמעט.
הממשלה ניסתה לקצץ בפנסיות, לעצור את העלאת שכר המינימום…והצרפתיים איבדו את זה.
מקרון כבר הודיע שהוא מבטל את כל התוכניות וש pardon pardon.
אבל tout late.
לא חוזרים הביתה. זה כבר עניין עקרוני. נשבר ה baguette .
מחאה של ימנים ושמאלנים, פריזאים, פרוורים, כפרים.
כשהייתי קטן השכנה ברחוב הייתה זונה.
רוז. הייתה עומדת ליד הכניסה לבית. מחכה ללקוחות.
אישה ממש נחמדה. תמיד פטפטה איתי ועם אחותי.
-ילדים, מה שלומכם? , איך בבית הספר?
-אבא, למא רוז תמיד עומדת מחוץ לבית שלה?
-כי היא זונה. זה מקום העבודה שלה.
תחזיקו טוב: חבר כנסת לא יוכל לקחת חלק בארוע שאין בו את דגל המדינה. נשבע שזה קרה.
לא הפסקתי לחשוב על זה כל השבוע. אולי יקרה עם זה משהו. אולי פתאום יעשו מעשה שם בכנסת, אולי ה׳ עצמו ירד סוף סוף אל הארץ המובטחת, יסתכל לעם הנבחר בלבן של העין ויוריד לו סטירת לחי מצלצלת.
כלום.
שר הרווחה ,חיים כץ, הסביר שאין כסף, שזה עצוב אבל זה מה יש.
אה כן
יום יפה בממלכה
שמש, רוח, אולי גשם
הכטב’מ מכטבם
פוליטיקאים גונבים את הכסף
החרדים כולם מגויסים למען לא להתגייס
חבר שלי גולן יורד דרומה לחודש מילויים
יום יפה, השדרון ברדין מסביר בקול מבין שהכי חשוב זה לא להפסיק את בלחימה.
-מה יותר חשוב מזה, מה?
פרסומת : בימים קשים כאלה כולנו שקר כל שהוא, אבל תקנה ______ כי רק ביחד. עכשיו ______ בתקווה לימים טובים יותר
בכיכר רבין חופרים מנהרות, הקו הירוק של הרכבת
ממול בבית קפה חפרים על מאקיאטו עם קצף של שקדים
-הוא גמור, זה בכל הסקרים, זה הסוף שלו !
בגוש עציון, טיפה מעבר לקו הירוק ״מנטרלים״ פלסטינאי בן 65
בעזה מפוצצים מנהרה
זה מצטלם יפה, איך שזה עולה באוויר על רקע עיר חורבות
ביום כזה יפה
תל אביב יום יפה
שמש 21 מעלות
קר
המארחת, עם הדיסקית בכניסה למסעדה אומרת
-אין מקום, תחזורו עוד שעה
הזוג עם סרט צהוב שואל
-אולי בכל זאת מתפנה לך משהו
-כלום
-אוף… באסה
70 קילומטר מכאן, בין ה: אוף ל:באסה אר-פי-גי חודר ת’נמר
ושלושה חיילים נשרפים חיים
בארון לא היה כלום
על הקיר בבית ספר יכתבו
נפל בקרב בצפון הרצועה
זה היה ערב יום כיפור עצוב
וגם קצת שמח.
זה היה נורא
וטוב שבסוף החילונים אומרים די.
ב17:00 התקשרתי לנרי
-אל תקבע עם החברים שלך בכיכר דיזנגוף
-למה, כבר קבענו
-יש שם בלגן, תפגשו במקום אחר
יום כיפור זה כיף. בבוקר מתקנים ת’אופניים, אויר בגלגלים, בערב הילדים נפגשים לטיול בעיר בלי מכוניות.
כבישים, צמתים, איילון. רק אופניים
אין עוד כזה בעולם.
כיפור זה יום יפה, אולי היום היחיד בלי מחלוקות. הולכים ברחובות, חלק צמים, חלק כרגיל, שלום שלום, הפסקת אש.
בkוביד ניינטין יצאו מבית הכנסת בדיזנגוף להתפלל בכיכר. היה נחמד.
ערב שפוי בטירוף הזה של רמיסת כל זכויות האזרח, תווים, סגרים מסיכות
שעתיים מג’נין, מירושלים, מהעיר הגדולה
-אפשר להשכיר ממך את אופניים ולרדת עד הכפר ? אני שואל את בעל הריזורט
-תיקח ,לא צריך להשכיר, רק שים לב שיש אוויר בגלגלים.
בפיד, שעתיים מפה, חבר שלי אסף חוטף נבוט בראש.
כולו דם
-אחי אתה חי ?
-יהיה בסדר. חי חי.
אני על השביל הולך לכפר, מרחוק הכנסייה עושה דינג דונג בפעמונים
המים כחולים כל כך
מוזר בכלל שזה אותו ים.
השופטת אומרת
-הוא זכאי, זה ירי בטעות, לא בכוונה, ממש תום לב, כולה פיו פיו. קורה. מת הבן אדם . נו שויין. ערבי, לא נורא.
ובכלל, למה הוא היה צריך להיות שם.
– אתה יודע מה הבעיה שלך רוני … אתה לא יודע ליהנות. תראה איזה יום יפה, איזה נוף
תרים ת׳עניים. שוויצריה הקטנה.
– ממש. חיילים הולכים כבר 4 שעות, 20 ק׳ על הגב, פצ”מרים,
ירי צלפים, מטעני צד… עזוב שוויצריה. פרובאנס.
– יאללה, שתוק. אתה הורס לי את החופשה.
– ברוכים הבאים, Bienvenue לקלאב מד סניף בינת ג’בל.
ועכשיו חברים, הגרנד טור דה סלוקי.
-נודניק… תגיד, מה יש לך באוזן מתחת לגומייה?
-המע”ד של המכשיר קשר
-לא. באוזן השנייה, מה אתה חושב שאני טמבל?
-אוזנייה של הווקמן.
-מה !
-פירקתי אוזניות ישנות ותפרתי אחת בגומייה. והווקמן פה בכיס.
-… וואוו
– באוזן אחת החטיבה, בשניה U2.
– אתה רוצה להגיד לי שעכשיו אתה שומע מוזיקה?
– תתקרב.
ירון מצמיד את האוזן לשלי
– There must be some kind of way out of here, Said the joker to the thief
-זה קאוור של Jimi Hendrix, אבל תכלס … זה שיר של Bob Dylan
-מה ?
-השיר, זה של …
דרום לבנון. מוצב חודר 1992
בוקר, ערב חג.
היום יוצאים הביתה.
בקשר אמרו להתכונן לשירה.
שיירה זה חבל הטבור של המוצב.
אספקה, תחמושת, בלאי, מקבלים מכתבים ומחליפים חיילים.
מוצב זה כמה מאות מטרים מעבר לגדר בתוך לבנון, די-9 הרים תלולית עפר ומאחוריו הניחו מכולות. אחת למטבח/חדר אוכל, ושתיים למגורים. בכל אחת 3 מיטות קומותיים, ומתחת למזרנים חומר נפץ, ררנ”טים, טילי לאו, פצצות אר-פי-גי, פצצות מרגמה, רימונים, כדורי לקלצ’ים לצלפים למא”ג למק”ח.
בחוץ נגמ”ש.
6 חיילי צה״ל ו-6 לוחמי צבא דרום לבנון.
היום אני בן 52 today I m
עשיתי קפה במכונה, פודקאסט ואני באוטובוס דרך ללמד
אתמול סידרתי את הגרביים בזוגות, זרקתי את כל הלה עם החורים ונשערתי עם 9.
18 תחתונים, 7 שאני באמת לובש.
הגעתי למכינה, סידרתי את הכיתה ואז מיכל אמרה
-אה… טעיתי. אתה בכלל לא מלמד היום, הסדנא שלך, זה שבוע הבא.
-קול
יצאנו חזרה יחד לשדרה, היא על העופניים ואני מנסה להדביק את הקצב. דיברנו על לגור שנה בחול על אומנות וקוסקוס
התפצלנו ליד הבימה
-אז אני עושה לי טיול
-איפה?
-לא יודע
מפה לשם מצאתי את עצמי ליד איכילוב
נכנסתי
ליד החנות פרחים שאלתי
-איפה המוכר
-יצא לעשן … אני מתקשר עליו… אני בעל החנות, אבל לא יודע את המחירים
-אה
פריז. 13:30
-אבא בוא נעלה על הרכבת הקטנה הזאת
-מה פתאום זה לתיירים
-די, רוצים את הרכבת
-נו מספיק, זה ממש לפראיירים
-תקשיב רוני, אנחנו עושים את הסיור רכבת בשכונה ואתה יכול לחכות פה.
אז עלינו על רכבת הילדים ב sacree Coeur וחיכינו ליציאה
-סליחה אדוני .. מתי זה מתחיל
-עוד 8 דקות
איש עבר עם רמקול על הכתף, הסתכל על כל התיירים יושבים, מחכים לצאת להרפתקה וצעק בכל רם
-וואיק מי אפ ביפור יו גו גו
הסתכלתי על הנעליים שלי
ב 82 גרנו ב Aulnay sous Bois . פארוור שקט ועלוב צפונית לפריז.
פעם בשבועיים אמא שלי שלחה אותי וקרין אחותי לסוף שבוע אצל אבא בעיר הגדולה.
פרק 2. לונדון . בוקר. צעקות-אבל למה ברגע האחרון…why??
אבל …I even called you from Israel to double check
אני בחניון תת קרקעי צועק לתוך אינטרקום על הקיר, עונה לי איש עם מבטא הודי.
-אין מה לעשות , we are very sarry sir
-שו ורי סורי… השכרתי רכב להיום, לעכשיו… שלחתי לכם כל מיליון מסמכים שביקשתם. לפני חודשים. שלחתם מייל שהכל ok… אני פאקן פה עם המשפחה שלי, מזוודות, עשינו צ’יק אאוט מהמלון. איפה הcar ?
-אי understand … בוט there is a problem
-רילי? What problem
-זו בעיה עם הביטוח ,sir
ניסיתי את ה: let me talk to your boss
את ה: have you no shame
אתה: מודר פאקקקקר
וסיימתי לבד מול הקיר בטון והאינטרקום עם הקלאסי: I will sue you
כלום לא עזר
לפני 15 שנה, ביום הזה בדיוק מיכל אמרה
-אני חושבת שזהו זה .. אני יולדת
-מה פתאום , זה סתם קצת פיפי
-אני מאבדת מים אני אומרת לך … בוא כבר
מפה לשם אחרי כמה שעות יצאה תינוקת עם שיער
האחות אמרה .
-תחתוך כאן
אני בכיתי ומיכל חיבקה אותה כאילו הן מכירות כבר שנים .
והאחות אמרה
-עכשיו היא הולכת לפגיה לבדיקות, ונחזיר לכם אותה אחר כך, עוד כמה שעות
מיכל זרקה לי מבט של
-אתה לא עוזב אותה שנייה לבד
אבל לא היה צריך . ברור שאני הולך איתה מעכשיו, לכל מקום ועד סוף העולם .
יאנה האחות הסיעה בנונשלנס 4 עגלות , ואני אחריה, נהג חדש, במסדרונות בית החולים
-את מרמה
-אני לא מרמה, אני משחקת מלוכלך
-אבל… זה לא פייר
-זה החיים, מי דיבר על פייר, העיקר אני מנצחת
-אבל סבתא, זה מונופול, זה לא החיים
-זה החיים, יאללה זרוק ת’קוביות , תורך.
בשנות ה 80 קרין אחותי ואני היינו עושים פעם בשבוע יום אצל סבתא גספרין Gasparine, לא שם קל, כמו לקרוא לילדה יוסי-ית או אבנר-ית . גספאר-ין. הייתה מגיעה עם deuxcheveaux Citroen ולוקחת אותנו לקניון. מתחילים בפיצה, לפעמים פסטה. אותו שולחן במסעדה, קוראת את כל התפריט כאילו פעם ראשונה ומזמינה סיציליאנית עם חריף.
-מה אתה ?
-מרגריטה
-תשנה לפעמים
אחרי זה מסתובבים בחנויות וקונים בגד.
-תבחרו אחד.
שעות הייתי מתלבט. אחד זה אחד.
אחרי זה סרט
-אחי, שים אוזניות ותקשיב לקטע הזה, זה קאוור שעשיתי לשיר it’s a wonderful life של black
שולח לי יריב בווצסאפ.
יריב זה חבר שגם לו השנה היה משהו בלב ולפעמים אנחנו יושבים, מחליפים חוויות מהקרדיולוגית באיכילוב
אני מניח את הקולה בצד מחפש בכיס את האוזניות . מגביר
פליי .
ב1999 נסעתי לקוסובו. הייתי חייב לראות את המלחמה הזאת בעניים. סיפור ארוך קצר… אני ושלושה אנשים מארגון ‘לתת’ נוחתים באלבניה. באוויר מהחלון ראיתי שדה תעופה ענק, הרקולסים, מטוסי גלקסי, מסוקים , f15 ממריא…
-זה השדה? אני שואל את זיוה, חשבתי שזו מדינה קומוניסטית מפורקת… זה ניראה כמה jfk וcharles-de-gaulle ביחד…
אתמול בערב ראש הממשלה עלה לבמה ואמר, בגיבוי של קבינט הקורונה (לפיד, הורוביץ, ברביבאי, בר לב, גנץ, ליברמן, סער, אלקין, כהנא, שקד… ושאשא ביטון היחידה שהצביעה נגד)
-אזרחים יקרים
סרבני החיסון מסכנים את בריאותם את סביבתם ואת החופש של כל אזרחי ישראל, הם מסכנים את החופש שלנו לעבוד, החופש של ילדינו ללמוד החופש לחגוג שמחות עם המשפחה
סרבני החיסונים פוגעים בכולנו
כי אם כולם התחסנו כולם יוכלו לקיים את שגרת חייהם, אבל אם מיליון ישראלים ימשיכו לא להתחסן זה יאלץ את ה-8 מיליון האחרים בסוף להיסגר בבתים שלהם
לכן הקבינט קיבל היום החלטה, החל מה8 באוגוסט, “סרבן חיסון” לא יוכל להיכנס לקולנוע לתיאטרון לבית הכנסת ללונה פארק למשחק כדורגל או לכל פעילות מעל 100 איש בפנים או בחוץ, אלה אם הוא יביא בדיקת קורונה שלילית… על חשבונו, כן הוא ישא במלוא עלות הבדיקה
אין שום סיבה שמשלמי המיסים אשר מקיימים את חובתם האזרחית להתחסן יממנו בדיקות למי שמסרב להתחסן
-אלה בואי רגע
-מה ?
-בואי רגע ?
בשדרה היה בבוקר ריח של דשא קצוץ. ממש קיבוץ.
יושב באוטובוס… איזה יום יפה, יש אפילו פקק
-אבא זוכר בקורונה, עברנו פה ולא היה אפילו איש אחד, והלכנו על הכביש פתאום באה סיור של מג״ב ואמרת
-רוץ נרי רוץ.
אל תתעטש באוטובוס רוני, על תתעטש
-אפטשששי
כולם מסתכלים, אני מחייך מובך מתחת למסיכה, יש לי אף רגיש לחילופי עונה, אני ממלמל
מישהי עוברת כסא
ברדיו טילים בדרום
המדינה עולה באש
הבן של ראש הממשלה משתין על בית משפט
הבן של אריה דרעי ימונה לראש מחלקה בהסתדרות . 50.000 שח בחודש. בעזרת השם
הבן של כולנו פותח מאפיה, זה היה בעיתון של יום העצמאות .
כפיים
האישה לפני בתור בחנות הבורקס מחופשת לפרינסס ליאה
-מישהו ביקש ממני תעודת חיסון היום היא אומרת
-וואלה? אומר המוכר
-לא היה לי, אבל זה בגלל שהאתר קרס, אחרת יש לי, אתה מבין
אני זורק בקול רם
-פעם הבאה שמישהו מבקש ממך לדעת אם את מחוסנת , תגידי לו שילך להזדיין
היא מסתובבת עם מבט
Help me obi-wan, you re my only hope
שומעים את המכונת קפה מוציאה מים רותחים.
-ובכלל אל תשתפי פעולה עם שום דרכון ירוק
-מה זאת אומרת: אל תשתפי פעולה
-זאת אומרת שאם התחסנת או לא, זה לא עניין של אף מוכר נעליים, ולא של הבוס שלך בעבודה….אין שום סיבה ללכת עם דרכון ירוק, לאף אחד אין זכות לבקש ממך להתחסן. ככה מתחיל פאשיזם.
-מה הקשר לפאש…
-היום אתה יוצא!
בלילה חלמתי שיש לי שוב התקף לב, שהפנים שלי משותקות, אני מנסה לצעוק ואף מילה לא יוצאת
מתעורר
אני מחובר בחוטי חשמל לעמוד עם מסכים קטנים.
ביפ, קפיצה בקו הצהוב על המוניטור, ביפ. דופק 55.
בהשתקפות על הדלת זכוכית מול המיטה, אני רואה במסך גדול שתלוי מאחורי את הדופק של כל מחלקת טיפול נמרץ לב.
שלי בשורה העליונה, אחר כך 84 . 93. 75. 85 .74…השורה השלישית, זאת עם הלחץ דם וסטורציה, מהבהבת בכחול ואזעקה.
ביפ קצר שהופך לארוך.
חוזר לקצר, מתייצב. ההבהוב הכחול מפסיק. האזעקה נכבת
כולם ישנים.
-קח אותנו למיון. יש לי התקף לב.
–
שעה לפני זה על מגרש הכדורסל כבר הייתי צריך לדעת שזה יום חרא.
כידררתי יותר מדי, לא מסרתי, זרקתי קרשים וכלום לא נכנס.
דיברנו קצת על בלפור וחזרתי הבית.
שישי בערב, מיכל השקיעה בקציצות כוסמת ומרק עדשים
שלא תעז לחזור מיובש ולהגיד שכואב לך הראש…. אנחנו אוכלים יחד.
שמתי את האופניים במחסן.
-אולי במקום לעלות נעשה סיבוב?
מיכל ונרי ירדו ויצאנו לקנות גלידה
התיק על גב משך חזק,
אולי מתחתי שריר..
נרי טעם את הקרם ברולה, אוראו, וניל איטלקי
יצאתי מהחנות, אי אפשר לנשום ככה עם המסיכה . בחץ התיק נהיה טון על הגב. הורדתי את הסווטשרט, ופתאום זה בא.
-אסור לך להכנס
-מה, למה
-רק ילדים נכנסים לשטח בית הספר
-אבל נגמר בית הספר… אני מביא אותו לחוג כדורסל חדש
-שיכנס לבד
–זה חוג חדש… הוא לא מכיר כאן אף אחד
-אדוני, זה החוק, אין לך מה לעשות סקנדל!
סקנדל
-מה?! C est un scandale ?!
צעק סבא שלי למנהלת בית ספר בבוביני
-את יודעת מי אני?
ב 1977 סבא שלי בא לבקר אותנו בצרפת מישראל. גרנו בפרוור קטן של פאריז, שכונת מהגרים, שחורים ערבים, יהודים, פורטוגזים, …כל מה שלא צרפתי haute noblesse , שלא צאצאים של לואי ה14. ואנחנו
היית בת 22, אני27
אמרת להורים שלך יש לי חבר צרפתי
ואמא שלך שאלה מה השם משפחה
-אדרי
-אה… מרוקאי היא אמרה
-לא, צרפתי אמיתי, עם עניים כחולות, מצרפת
וסבתא שלך שאלה
-הוא בכלל יהודי ?
-הוא מפאריז… Le Louvre , La Seine, La vie en rose
ונסענו לפאריז לפגוש את ההורים שלי.
חלמת Joe le taxi אוסף אותנו בle bourget ומלון rue de la Paix
נסענו בmerto , מחליפים בchatelet, ריח של ביוב, יורדים בpigalle, בית קולנוע שתי סירטי פורנו במחיר של אחד
-אבא שלך גר פה?
-פה, בכניסה ליד הזונה
ה-אלה… אל תגעי!!!
-מה?
-אל תגעי בטלפון הוא עושה עדכון !
-אני לא נוגעת
-את כן, אני רואה..הנה את נוגעת!
-מה אתה צועק??!!
-אני לא צועק ואת נוגעת באמצע עדכון!!
-למה אתה צועק….ואני לאאאא נוגגגעת!!!
-את לא צועקת עלי!
-אתה צועק עלי!
-אני אבא שלך!
-מה הקשר?!
-הקשר הוא שאני צועק עליך ואת לא!! חצופה !!
-לאאאא?
-עופי לחדר שלך!
ה-זוכרת שגרנו פה, ממש למעלה
אתם רואים ילדים את המעקה הכחול .. זה אמא צבעה… אולי אפילו יש את השם שלנו על התא דואר הישן. רואים את התא דואר…זה אני שמתי פה על הקיר… לפני 20 שנה. איך לא השתנה כלום.
-אבא די , זה רחוב מגעיל. באו נלך
מיכל נכסה הביתה עם כל הסופר בשקיות
-תקשיבו….מה אתם אומרים שניסע לירושלים, רק 4תנו. מצאתי לנו איר בי אנד בי בנחלאות?!
הבוא נהיה ספונטניים, ניסע לצפון
– אה …מתי ?
-מחר
-לאן ?
-לכנרת …הבטחת שלא משנה מה אני אומרת אתה לא מתנגד, לא מתלונן … יאללה קצת הרפתקה…תהיה סופר הירו, תזרום.
זרמנו אל כביש 6.
הרגו אותנו 3 פעמים, כמעט.
סמי טריילר נדבק מאחורינו. במראה ראיתי את השיערות באוזניים של הנהג והמוות בעיניים
איש רגיל עם שני כתמי זיעה בבית השחי, רוצח בסבבה, ‘סליחה לא התכוונתי, הם נסעו לאט’, בבית משפט יבואו עם כיפה לבנה ויקבל עבודות שרות על תנאי.
ירדנו לשוליים, עקף עם המרפק על החלון, בנונשלנס של נהג קטר בכניסה לטרבלינקה.
סטיקר “3999* איך אני נוהג” מחייך בציניות על הפגוש המתרחק.
-שלום, התקשרתי לגבי הנהג שלכם… הוא נוהג כמו זין.
הי ביבי,
קוראים לי רוני, אזרח ישראלי, שרות קרבי, עבודה, מיסים, אוטובוס, מגדל ילדים, טילים-חדר-מדרגות, כדורסל עם החבר׳ה בשבת. רגיל.אתה לא מכיר אותי. אני מכיר אותך.
שנים.
כל הפרצופים, תנועות הידיים, כל המשפטים. בעל פה.
אני מנסה להיגמל. לא קל. אתה בכל מקום…
אתה קופץ בפייסבוק, אני מיד מעביר. במכולת על המסך, נואם, אני משפיל מבט ויוצא.
מהקול שלך, יותר קשה לברוח.
תחנת רדיו במונית, סרטון שמישהו רואה לידי, מספיק שבריר שנייה….זה כמו כמו
-בא לך אולי לבאו לעשות איתי רולר בלייד?
-זה ספגטי שלמדתי לבשל מסבתא שלי
עברנו לגור יחד בדירה שלך ברסקו ואחרי זה שכרנו יחד ברח׳ נרקיס ליד הנוקטורנו
שישי הלכנו לקחת סרט במכונה בבלקבאסטר וקפה ארומה ברחוב הילל
נסעתי למילואים בחרמון ואמרת שאני לא מתקשר מספיק
טל נתן לנו גור חתולים. קראנו לו מנגה והוא אכל את העוגר של השכנים
אבא שלך קנה לך גולף חדש, כחול, באותו יום נסענו לכנרת ושפכת חבילת צ׳יפס פנימה
ביקרנו את המשפחה שלי בפריז. משפחה לא בוחרים.
ישנו באמסטרדם בחדר 2מ׳ על 2. כול הזמן טיפטף עלנו מים מהתקרה ולא היה הכפת לנו
עברנו לתל אביב והשכן היה שר בלחש שירים בדלת בלילה
-תגיד, שאל אותי הרופא שיניים, …. קיבלת אגרופים לפנים?
-לא, למה?
-עשית תאונת דרכים?
-לא. למה?
-אתה חורק שיניים?
-אולי…מיכל אומרת שלפעמים הרעש מעיר אותה, החריקות, בלילה, אבל אני לא שמתי לב…
-השיניים האחוריות שלך סדוקות…כנראה משהו מעוד מטריד אותך…אתה יודע מה?
-אני…כלום.
הוא המליץ לי לישון עם סד, לשמור על השיניים, אבל זה היה נשמע לי שטויות, סתם חתכתי איזה גומי ודחפתי לפה לפני השינה.
אחרי שבוע הגומי היה כולו מפורק.
שם קפסולה חדשה במכונה, לוחץ…הקפסולות המסריחות של עלית, לא עובד, זה נוזל לאט, זה לא נסגר. הטלפון מצלצל, מיכל על הקו
-מה?
-מה מה? התקשרת?
-לא, את התקשרת…
יד אחת לוחץ אל המכונה, יד אחת מחזיקה את הכוס שלא תיפול כי עשו מכונה שכוס רגילה לא נכנסת בה…רק כוסות אספרסו….סססאמק
אם הראש והכתף מחזיק ת׳טלפון
צפירה
ידעתי
6:00. באוהל לידנו מישהי משחקת עם התינוק שלה
-תראי איזה קטע, אם את מרחיקה את הצעצוע הוא בוכה
תינוק בוכה
-ואם את מקרבת הוא מפסיק
התינוק מפסיק לבכות
בוכה
מפסיק
בוכה
בא לי לקום, להוריד לה סטירה
-איזה קטע, סטירה… היא בוכה
אני שם כרית על הראש חזק,
בכי עמום, האוהל חנוק. אלומת שמש נופלת בול עלי, אני רואה את האבק רוקד באויר
נחירות, כאילו טרקטור ישן שמנסה להניע
שני ילדים מתווכחים
-הייתי פעם בסלוניקה
-סלוניקי
-קה
-קי
אהה ההההה
אני רציתי להישאר בבית
מיכל אמרה
-אנחנו שלושה ימים במדבר עם כל החברים… זה יהיה כיף
-3 ימים ?
-אבא אני לא מצליחה לישון
-את בלחץ מהמבדק שהיה לך?
כן , יש שאלה שאני בטוח לא עניתי נכון … הייתי צריכה לבקש תופסת זמן
-זה רק צו ראשון. אין לך מה לדאוג. בודקים מי שאת.
-מה זה אומר ?
-מה שאת זה מה שאת. את חככמה, חברתית, את סקרנית את יודעת מלא דברים … את … את
-אבא…. מה זה חברתית!
-נו את יודעת את… מגניבה
-מה זה אומר?
-תחזרי לישון, מחר יוצאים לחופש
-לילה טוב
בחושך מעלינו עובר הכטב’מ
הזימזום המציק / מרגיעה, הפס קול של החודשים האחרונים
הסאונד הרגיל
-מיכ ? … את חושבת שגם ילדים של דוסים לחוצים מהציון בצו ראשון
-אבא בוא נצא לשחק כדורסל
-עוד מעט
-אתה אומר את זה כבר שעות
-טוב. שים נעליים
יום יפה. קר ושמש. פאריז
במעבר חצייה עומד מולי אבא שמחזיק תינוק
חובש מחזיק תינוק מחוץ לבית שרוף בבארי
-אבא
-מה
-ירוק
בrue Des martyrs,אנשים אוכלים במסעדות, אישה קונה פרחים,
זקנה שותה קפה
זקנה מתה. ירו בה בבית שלה.
-רוני ?
-מה, אבא מה
-הבטחת
הוא יושב על הספה מסתכל עלי כועס
-שעתיים אני מבשל אוכל לחג, תן לנוח דקה ונעשה את זה
-אתה חושב רק על עצמך. אתה. אתה. רק אתה
-אבא באמת…
-אמרת שתגזור לי ציפורניים!
-עוד מעט
-אחרי זה תשכח
החתול קופץ עליו מגרגר
הוא לא זז, לא מתייחס, לא מוריד ממני את המבט
כשהייתי קטן הוא תמיד היה עושה את זה.מסתכל עלי במבט נוזף בלי להגיד מילה.
צרפת 1983
היה לי שיער ארוך עד הכתפיים
התלבשתי… היה לי כובע כמו הזמר של cure, ז’קט ג’ינס כמו בdepeche mode ומלא צמידים
08:12 צילצול
-רוני
צילצול
-רוני הטלפון שלך, קום
פותח עיניים , על הצג : אבי הלפרין.
מי זה אבי הלפרין. לא עונה
הולך להשתין.
חוזר למיטה
צילצול .
אבי הלפרין
קוסאמאמק
-כן ?!
-שלום, אתה רוני, הבן של דני ?
-כן …
-אבא שלך פה
-מה ?
-פה לידי
כששואלים אותי מאיפה עליתי אני אומר צרפת
-אבל איפה
-פריז כזה
האמת שלא גרתי בפריז. אבא שלי היה גר בפיגל (פיגל- גם כן פריז) והיינו נוסעים אליו בסופי שבוע. אני גרתי עם אחותי בפרוורים, בצד השני של הperipherique.
הפרוורים. Bondy , Bobigny ,Noisy le sec, Aulnay sous Bois
מקומות פחות תירותיים… לא השןזאליזה. בוא נגיד שהיום לחלק מהשכונות שגרתי בהן, המשטרה הצרפתית לא נכנסת, ואם כן אז בטור משוריין.
אחוזי ההצלחה בבית ספר היו… לא גבוהים. רוב הילדים נשרו, עברו לבתי ספר מקצועיים ללמוד להיות חשמלאי או בנאי, מכונאי או אינסטלטור.
אף אחד מסביבי לא חלם בכלל לסיים י’ב או לקבל תעודת בגרות. זו פשוט לא הייתה אופציה. בראש
-אלה תלבשי משהו
-אלה ??
-אלהההררררגגג, את שומעת מה אני אומר ?
-מה אבא, אני עם אוזניות בטלפון, אתה לא רואה ?
-לא ?
-מה אתה רוצה !
-מה זה "מה-אתה-רוצה" ,אני מדבר איתך,
אולי תכבי את האוזניות
-מה ?
-אל תהיי חצופה ?
-מהההה. אתה רוצה ?
-שתלבשי חולצה
-אני לובשת חולצה
-רוני איפה אתם
-אנחנו פה סבתא . מתחת לשולחן , קוראים קומיקס
-אז תתנו לקרין להצטרף … למה אתם לא מצרפים אותה
-זה עם גיבורי על ומכות … היא קטנה מדי
ב 1980 היה בכל בית בצרפת martinet
מקל עץ 40 סנטים ומחובר לקצה שלו, רצועות עור 50 סנטים (תמונה בקומנטים)
הורים היו מפליקים עם הכלי המדייוולי הזה את לילדים … שלהם !
ואמא שלי כמו כל אמא מודרנית הייתה חוטאת פה שם במרטינה.
סקקקה , סקקקה
רודפת אחרי בבית
הכי כאב ברגליים
-רוני תעשה כבר שיעורי בית… אני מוציאה את המרטינה.
-רוני תוכל, רוני תפסיק לשגע את אחותך… אני אומרת לך, המרטינה בדרך
וזה היה משאיר סימנים ארוכים כאילו מצויירים בטוש אדום
תמיד הייתי חןזר קצת לפניה מבית הספר ומחפש את המחבוא של המרטינה.
יום אחד אמצע אותו
מולי יושב זוג .הם רבים , ובגלל שהם עם מסיכות ולא שומעים אחת את השני, הם רבים בקול רעם.
-אני מכין את כל המזוודות , ומה את עושה ?
3 הילדים שלהם יושבים בשקט, כולם עם מסיכות, כאילו שייכים למשפחה אחרת
-אבא
-מה
-מה אתה מקשיב להם
-זה מעניין
-מה מעניין זה כמו הריבים שלך עם אמא
-מאא
– אני ואלה יוצאים לטיול
-קח טלפון, תישארו באזור
-לאן כבר יכולים ללכת … זה טרמינל קטן
-אתה יודע שפעם זה היה הטרמינל הכי גדול בארץ
-חח
-באמת
לונדון . בוקר
צעקות מהמקלחת
-רוני, איך פאקן פותחים פה את המים?
-נרי לך תרא לאמא איך זה עובד
-נרי שלא תעז להיכנס אני ערומה , רוניייי באו כבר !
-תנסי למשוך
-זה ישבר
-אז לדחוף את הברז
-אולי ללחוץ ?
-אולי זה אלקטרוני… סירי אופן וואטר !
-מה אתה עושה
-מדבר עם הברז
3 מקומות שונים . 3 סוגי ברזים.
גם החשמל, שונה. משהו שיש רק באינגלאנד, ואף אחד לא אומר לך מראש.
הקפה זה גם קפסולות שמחייב סרטון הדרכה, ואם תזמינו לימונדה תקבלו פאנטה שקופה.
אה וכל מה שקשור לכביש, מכוניות… הכל הפוך. מסתכל ימינה, פנוי, חוצה אופה, אוטו משמאל ואתה מת.
אתמול בלילה ראיתי סרטון ממש מוזר
הופעה של קלרינט, חליל, סקסופון …. כלי נשיפה למינהם.
כל הנגנים כולם עם מסיכות. מסיכות שחורות נפתחות באמצע שאפשר יהיה להכניס את הכלי לפה ולנגן. מסיכות עם חור.
כן כן, כמו תחתונים של בנים עם כיס כזה שאפשר לשלוף ממנו את המהשמו.
כל נגני חיל הפרשים של ה usarmy ככה בשיא הרצינות , בשיא החשיבות העצמית נושפים חזק דרך החור במסיכה.
תמצית השנתיים האחרונות, כל השקר, הבלאף, החרטא, מוגשים יחדיו בקונצרט.
לא סתם קונצרט. חיילי הצבא החזק בעולם ניגנו דרך החורים במסיכות את starwars
טאמ טאמ טאמ, טא טא טאם טא טא טאם.
במקום פשוט להוריד את המסיכות מישהו אמר…לא לא. מה שנעשה זה מסיכות… עם חורים. הגיוני. מסיכה בלי מסיכה. כאילו מסיכה. נתנו את הפקודה, אישרו את התקציב, תכננו ועיצבו, וחברה חיצונית תפרה ושלחו לבסיס בסן דיאגו את המסיכות הלא ממסכות.
וכל ילד שראה, שאל
-אבל אמא… למה?
-ככה זה. science
בזמן שהלהקה מנגנת science fiction
היום ראש ממשלת ישראל ,אחד עם כיפה על הראש, ושר הבריאות, אחד עם דגל של זכויות אזרח, החליטו לסגור את הקניונים ליותר מחצי מהישראלים .
למה ? ככה . כאילו זה שלהם
שום סיבה בריאותית או סיבה אפידמיולוגית, שום גל ובעצם בלי בלי סיבה בכלל.
חוץ מאולי פרנויה נוראית, היסטריה לא מוסברת ואגוים נפוחים.
כן גם שלך מיכאלי.
השתלטו לנו על החיים עם חיוכים ומסיבות עיתונאים. שטפו ושטפו את הטיפת שכל שנשאר לנו.
בפרק הרביעי של :Les adventures de covcov או “רוני חוקר את הוירוס, איזה עולם הפוך יש לנו” חשבתי לדבר על שטיפת מוח, שכנוע המונים, פרופגנדה.
איך מכניעים מיליוני אנשים להגביל לעצמם את החופש
איך משכנעים אבא ואמא, בניגוד לכל הגיון בריא, לקחת חלק בניסוי רפואי וגם לנדב את הילד,
איך משכנעים מיליונים שלהכנס לעבודה עם ברקוד זה לטובתם
-אדוני שים מסכה
אני במכולת, מודה חלמתי, ירדתי מכוננות, לרגע סתם חשבתי על החיים ובכלל… ושכחתי את המסכה
-שים מסכה
מולי עומד ילד בן 17 כועס, עם מסיכה על הסנטר, שתי קופאיות עם מסכה מתחת לאף, 3 עובדים עם מסכות מתחת לפה. מרחוק הבוס עם מסכה תלויה על האוזן. ישראל, רגיל.
-אתה אמיתי? לאף אחד פה אין מסכה
-שים כבר … והוא עושה עם היד כאילו אני עובד אצלו
בדרך כלל אני שם, מה שכולם, אין לי כוח לויכוחים, אבל האיך שהוא ביקש שלו… המרוקאי יצא לי
-לא
-…שים
-לא
ב2001 מיכל ואני קיבלו במתנה מההורים שלה גולף. חדשה. בחנות בירושלים המוכר קרע את הניילונים מהכסאות ואמר
-קוראים לצבע הזה שמפניה.
חשבתי שזה האוטו הכי יפה שראיתי בחיים שלי, הרגשתי כאילו זכיתי בלוטו. 5 הילוכים , מחזיק כוס קפה נשלף ,רדיו שגם קורא דיסקים. עברתי על כל חוברת ההדרכה ואמרתי למיכל
-בואי תראי משהו מטורף
פתחתי את הדלת עם המפתח והשארתי את המפתח מסובב עד הסוף… וכל החלונות נפתחו . ככה . שיא הטכנולוגיה
-את קולטת ??
-מה
-שזה פותח הכל
-נו… ו ?
מהיום בסין מי שלא מחוסן לא נכנס לבית חולים, לבית ספר, לא נוסע בתחבורה ציבורית. ככה זה מדע.
מדע בידיוני.
פה בסטארט אפ ניישן יש המצאות דומות: מתווה לחתונות : לזקנים אין כניסה לרחבת הריקודים. גם אם מתנגן carlos whisper
ובנוסף לנוכל המשגיח כשרות יש מעכשיו, משגיח קורונה. ולא זה לא יכול להיות אותו בן אדם.
הוא אחראי שהמבוגרים ישבו יפה סביב השולחנות וישר להתחיל לאכול, יאללה בלי דיבורים. ללעוס. מנות אחרונות והביתה. תרקדו בחתונה של הבת שלכם.
-אבל… זו הבת שלי !
-חוק זה חוק
בנט במסיבת עיתונאים מודיע בטון של מפקד סיירת: החיסון עוזר… מאוד! בחדשות מדווחים שחצי מהחולים במצב קשה מחוסנים.
אין לקשר בין הדברים.
ילדים בתור לקבל גלידה וזריקה.
יולי. חם. Val thorens ירד היום שלג.
דיסטופיה מוזרה.
וירטואל אינסניטי.
השכן עם הכלב עומד ברחוב ליד הירקן.
-מה נשמע, אני שואל
-חוסנת?
-לא
-אה. למה אתה מכחיש קורונה ?
-מכריש קורונה זה כמו מכחיש שואה?
-ישר שואה, סתם מתעניין בשלומך
-אתה יודע שהיה לי קורונה…
-זה לא אומר כלום…
-אתה יודע שלא מחסנים מי שהיה לו
-אבל אתה יכול לקבל שוב
-… מה
-עשית בדיקה סירולוגית?
-מה אתה רופא עכשיו … אתה עשית בדיקת איידס?
-מה זה שייך?
-סתם אני מתעניין בשלומך. לך תדע
-יאללה , תמיד חייב לעשות דווקא.
בלפור זה כאן .וכאן וכאן.
הי ביבי… אני יודע, יש משהו שאתה לא אוהב… זה שאומרים לך “לא”.
במפלגה שלך כל מי שאי פעם אמר ” רגע אולי, לא …” עף הביתה.
נשארו סביבך אך ורק לקקנים. הליכוד מת. מפלגת הלשונות הארוכים.
לא יודע מה יש לך על בני גנץ אבל זה מחקת לו מהלקסיקון את “לא”.
הדתיים לא יגידו לך לא, כל עוד תמשיך להגיד להם כן.
כן. מה שאתם רוצים. תדביקו את המדינה, מיליונים לישיבות… נו פרובלמו
כן, ברור שאתם פטורים מצבא.
וההוא גילח את השפם שנוודא שהוא אומר לך כן.
היחידים שאומרים לך לא… זה העם. אנחנו. חודשים.
לא רוצים ממשלה של מושחתים
כשקראתי covid positive
קראתי למיכל ונתתי לה שתקרא
אולי אני לא מבין נכון. אולי אני בכלל לא יודע לקרוא. אולי זה אנגלית של ישראל אולי פה positive זה negative?
יש לי טריק ישן של עולה חדש… כשלא בא לי לעשות משהו אני עושה כאילו לא הבנתי את שפה. עברית שפה קשה. אנגלית גם מסתבר. Positive או מי גד !
מה עושים? למי אומרים. מישהו מתקשר אלי להגיד לי או שאני מודיע? איך זה עובד?
מה עם השיעור של מחר?
-מיכל…. זה אומר שאת מעכשיו גם בבידוד. והילדים. גם.?
ככה 3 שעות. רק התעסקתי עם דברים טכניים. שלחתי וואטספים, ניסיתי להזכר כל מי שנפגשתי איתו.
מי יחליף אותי במכינה
איפה האוטו חונה?
ש בסיפור הקטן הזה, קצת מכל מה שרקוב. .קצת כפייה דתית
היום בבוקר בעל הקיוסק ליד הבית קיבל דוח של 700 שח.
-על מה?
-פתחת בשבת!
-ברור!… אני תמיד פתוח בשבת…מה זה פה בני ברק?…. אנחנו בתל אביב ליד הים! הכל פה פתוח!
.קצת בירוקרטיה
-כן, אבל זה חוק חדש , הסביר לו הפקח!
-איזה חוק? יש לי היתר !
-חוק עזר עירוני חדש…
-לא שמעתי על דבר כזה!
-כן, וגם הייתה הגרלה בעירייה איזה עסקים יוכלו להיות פתוחים
-הגרלה??
-כן
-ה ג ר ל ה ?!
-אני חייב לבדוק אותך…. זה לטובתך
הוא מצמיד לי את המד חום למצח
-כמה ?
-34. כנס
-חחח
-מה ?
-מה מה ? אני נראה לך באיפוטרמיה
-מה זה ליפורמיה? .. אתה חולה?
-מה חולה….אמרת 34
-נו ?
-לא משנה…. אני יכול להכנס?
-אין לך חום ?
-לפי המדידה שלך בקושי יש לי דופק
-מה?
-כלום. אני נכנס
הי ביבי, אני מכין פסטה, זה מתכון פשוט, חשבתי שזה יעניין אותך.
אפשר לבשל את זה בכל מקום, אין הרבה מצרכים. טעים, משביע, קלאסיקה פסטה, אוכל, מכיר?
זה הקטע הזה שאתה חוזר בערב מהעבודה, מכין משהו ויושב עם הילדים, מספרים איך היה בבית ספר.
זה מה שרובנו עושים. עם ישראל כמו שאתה אוהב לקרוא לנו.
מותר לי עדין להגיד “לנו”, אני עם ישראל בעינייך?
בכל מקרה, אם יש משהו שלא בא לנו לדבר עליו בערב עם הפסטה…זה עליך.
ובזמן האחרון, בשנים האחרונות אתה נדחפת ליותר מדי ארוחות.
אבא אתה בוכה, למה אתה עצוב
-אני לא עצוב
-ולמה סבא בוכה, למה הוא עצוב.
-הוא לא עצובהזכרון הראשון שיש לי מאבא שלי זה כשסבא מריו ואני לקחנו אותו לשדה תעופה בפריז, כשהוא טס למלחמה.
אבא שלי היה צנחן ישראלי צעיר, הכיר את אמא שלי המתנדבת ההיפית בקיבוץ, עשו ילד ועברו לגור בצרפת.
ביום כיפור 73′ הייתי בן 3.
– שמעתי בחדשות שפרצה מלחמה בישראל היא אמרה לו
אבא שלי לא חשב פעמיים
“ברור שנסעתי לישראל, אני ישראלי או מה? … אני אשאר בצרפת בזמן שיש מלחמה ?
אני זוכר שליוינו אותו לשדה, אני וסבא, ובכינו.
-אבא לבית ספר אני רוצה תיק דורה דורה
-ורוד
-כן ונעליים, ומעיל ורוד
-תרשום אותי לבלט
-אבא אתה בא למופע בלט
-מתי המופע הבא?
-אני כבר לא הולכת לבלט
-אבא, חולצה ורודה?…אני כבר לא אוהבת ורוד
-ככה כותבים ״אבא״?
-ככה כותבים ״שרק״?
-אבא לא ככה כותבים אזקבאן
-אני יכולה את הטלפון שלך
-לחברה שלי יש mi
-מי?
לפניי בתור עומדים שני חבר׳ה כאלה הייטקיסטים לבושים יפה קונים קפה ועוגה.
אחד גבוה עם כיפה סרוגה, בן 34, מנהל פרוייקטים…נקרא לו מיכאל
השני עם קרחת, 35, מעיל טייסים, יזם צעיר כזה, אבל כבר לא כזה צעיר. נקרא לו אביעד
-תביא עוד אחד! צועק מיכאל לאביעד, אבל בלחש
-עוד עוגה?
-כן, עוד אחד.
אביעד חוזר עם עוגה. שלוש קפה, שתיים עוגה, מיכאל, זה עם הכיפה, משלם והם יוצאים.
סולנג’ אלקובי נולדה במרוקו ב 1927.
התחתנה עם סבא חיים, מבוגר ממנה ב 11 שנה.
בגיל 15 הולידה זוג תאומים. שמואל ודניאל
שמואל נחנק ומת בגיל שנה מסוכרייה. דני זה אבא שלי.
אחרי זה נולדו שמוליק, גדי וענת
ב49 עלו לארץ.
עברנו את הצ’ק אין, ארזתם לבד, אני שואלת מחשש שמישהו נתן לכם משהו וניצל את תמימותכם, שולח את הלפטופ לסריקה הארנק המפתחות הטלפון אבל תחזור במבט של “מה אתה טמבל?” כי יש לי כסף בכיסים.
ביקורת דרכונים ואנחנו בדיוטי פרי
מצאנו שולחן, שיחקנו טאקי חצי שעה… אולי תלכו להביא קפה, תקנו לכם משהו לאכול…קחו את הזמן.
לפחות 10 דק של שקט.
חופש בחופש.
במשך שנים ישנתי עם סכין מתחת לכרית
סכין קומנדו שדפקתי פעם באפסנאות מאיזה ג’ובניק שהיה ברור שהוא לא צריך. הסכין הזאת הלכה איתי לרמאללה, לשכם, לג’נין, לבית לחם, לסנואר, לבנתג’-בל, לסלאוקי… יום אחד הגעתי איתה כמעט עד לצור. יום אחד כמעט צנחתי איתה בעיראק.כשהתגייסתי לצבא לא היה לי מושג מה זה, מה עושים שם. הייתי כולה שנה בארץ, בקושי דיברתי עברית. רציתי להיות טייס כמו כולם. בסוף הייתי צנחן. למה? לא יודע למה. רציתי אולי להוכיח לעצמי משהו, שאני יכול כמו כל הישראלים, שאני לא מוותר. לא וויתרתי – התנדבתי לכל חור, הייתי הראשון בכל משימה.
