18 

וואקאנדה פוראוור

בוא נהיה ספונטניים, ניסע לצפון
– אה …מתי ?
-מחר
-לאן ?
-לכנרת …הבטחת שלא משנה מה אני אומרת אתה לא מתנגד, לא מתלונן … יאללה קצת הרפתקה…תהיה סופר הירו, תזרום.
זרמנו אל כביש 6.
הרגו אותנו 3 פעמים, כמעט.
סמי טריילר נדבק מאחורינו. במראה ראיתי את השיערות באוזניים של הנהג והמוות בעיניים
איש רגיל עם שני כתמי זיעה בבית השחי, רוצח בסבבה, 'סליחה לא התכוונתי, הם נסעו לאט', בבית משפט יבואו עם כיפה לבנה ויקבל עבודות שרות על תנאי.
ירדנו לשוליים, עקף עם המרפק על החלון, בנונשלנס של נהג קטר בכניסה לטרבלינקה.
סטיקר "3999* איך אני נוהג" מחייך בציניות על הפגוש המתרחק.
-שלום, התקשרתי לגבי הנהג שלכם… הוא נוהג כמו זין.
-חחח, ובמה עוד נוכל לעזור
אבל היום אני אוונג'ר. איירון-מן עם לייזר בידיים.
היום אני שורף משאיות על כביש החוף.
-פפפפפווווו. והסמי טריילר מתאדה ונשאר רק הנהג על כיסא בשוליים עם הסגריה עוד בפה
-אבל איירון-מן…למה?
-פפפפפפווווו. ועם הלייזר גומר לו את הסגרייה עד הפילטר ששורף לו את השפתיים.
-ואל תעשן, זה לא בריא.
ואני עף באוויר ועל החליפה המשוריינת שלי על הגב סטיקר
*3999 איך אני נוהג

בקעת הירדן ,°40, האוויר עומד במקום
פותח את הדלת במגרש חנייה, יוצא ונשרף חי.
-אבא….חםםםם
אלה ונרי מתחילים ללכת לכיוון החדר, אלה מסתובבת, אאאאבא…..חםםםם והופכת לפסל מלח שנתקע בפסל מלח של אחיה הקטן.
מיכל מתמתחת
– אהההה איזה אוויר. איך אני אוהבת את הכנרת.
בחדר זה פחות צימר, יותר אכנסייה.
4 מטר על 4. שתי מיטות קטנות צמודות להורים, ספת נוער שהופכת למיטת יחיד לכל ילד
-אבא …זה המיטה ?
לא עונה, לא מתנגד, לא מתלונן, זורם, מדפדף כמו הכתוביות פתיחה של סרט מארוול. פהפהפהפהפהפ

בשנות ה 80 כשבנו את החדרים זה היה 8 מטר על 8, קינד סייז בד ומקום להניח את התיק. אפילו כסא ושולחן.
אחר כך הפריטו את הקיבוץ, סגרו את חדר האוכל, כולם רצו יותר בפחות. חצו את החדרים לחצי. רווח כפול.
ב 2000 הצעירים של המשק עזבו את הענף. למי יש כוח להחליף סדינים ולנקות. הצוותים הוחלפו בערבים מהכפרים מסביב. חצו את החדרים שוב לחצי ….כי זה עבד קודם… והעלו את המחיר. כי משלמים.
קומוניזם קפיטליסטי ציוני.
מה שכן, עכשיו, המזגן בשנייה מקרר את הקוח.

בבריכה זה פחות בריכה, יותר אמבטיה ענקית, שיכשוכית מוגדלת.
ילד עם מצופים על כל ליטר של מים.
-נרי…אתה לא נכנס?
-לא
-למה…נורא רצית בריכה
-….אין מקום.
אבל היום אני אקווה-מן, מוריד חולצה, קופץ ראש פנימה, צולל לקרקעית פוגש את נמו ושותה תה על הריף עם אריאל בת הים, פורץ חזרה אל האור כמו דולפין. משפריץ מים, שיער גולש. קעקועים ושרירים.
-רוני …אתה נכנס?
-מממ
-לפחות תוריד חולצה
-אולי אחר כך
מיכל מודיעה שהיא לא מוותרת.
באנו עד לכאן, אני נכנסת.
יוצאת
-משהו לא בסדר עם המים
–יותר מדי כלור?
-לא… דווקא לא מספיק
-אה…
-שתדע לך בתמונות זה נראה אחרת לגמרי.
-לא אמרתי כלום
-אני יודעת בדיוק מה אתה חושב

-באו, יורדים לחוף. אין על הכנרת
על השביל מולנו דוהר ילד על טרקטורון חשמלי. אבא שלו אחריו
-דניאל תעצור, דניאל חכה לי!
צעקה שבורה, מותשת של אחד שיודע שאין מה לצעוק, ילד מלך עם תספורת של כדורגלן.
צעקה לאלוהים, שירחם. ואם לא הוא .. אז הלק
-פלייז , תעזור לי !
הילד מתקרב
אני מתכופף, מפרפר, הופך לענק ירוק עם מכנס קרוע
-ארררררגגגג.
עם יד אחד מרים ת'קטן לאוויר ועם השנייה מרסק את הטרקטור לחלקיקים.
-תחכההההההה לאבא שלך!!!!

-כנסו, כנסו, המים רותחים
אולי אם אני אנשום לאט יכול להיות שהאוויר לא ישרוף לי את הריאות …יש דבר כזה שהעיניים מתייבשות מחום?
-לכו אני פה, שומר על התיק.
אני נוזל על כסא פלסטיק
בינתיים לידי מתיישבים 3
-אבא יש פיתה
-בטח אבל׳ה
-אבא ומים?
-כו אבל׳ה, קח. אל תעמוד בחום אבל׳ה.
-אבא חם
-הקטן, בן שנתיים כזה עם משהו מוזר בסנטר, מתקרב אלי, נעמד 20 סנטים ממני ודרך
הבגד ים משתין לי עם הרגל.
-כל הכבוד הוא אומר לעצמו…אבל׳ה עושה פיפי, כל הכבוד!
אני שולח את היד קדימה, פתוחה, ומחכה שיגיע מהמרחקים הפטיש של ת׳ור
-אבא… לא על האיש!
האבא מחייך אלי בנימוס.
אני סוגר את היד
לא מתנגד, לא מתלונן, זורם. גיבור על הכובש את יצרו.

נרי יוצא מהמים
-אבא?
התינוק מסתובב עליו
-כן!
נרי ממשיך עד עלי.
-יש שתייה בתיק?
-כן
-אבא…קוראים לילד הזה אבא?
-לא. קוראים לו טאנוס

-טוב אז אולי נאכל צהריים בטבריה.
-אלה… כשהייתי קטן סבתא שלי לקחה אותנו לטיילת, יש מסעדה שיושבים ממש על המים. זורקים חתיכות לחם והדגים קופצים …
-נרי אתה יודע שפעם בטבריה הייתה המסעדה הסינית היחידה בכל הצפון, אולי בכל הארץ. הפגודה. …ובכלל זה עיר של תיירות, ישו, הברית החדשה, אתם תראו…יפה שם.

רק מי שטייל במזרח אירופה אחרי נפילת החומה מכיר את ההרגשה של מקום שעצר מלכת לפני 50 שנה.
המיליארדים של משרד התיירות ללא ספק פספסו את המקום הזה.
עולב. עלוב, עלבון.
הטיילת ריקה, מתקני שעשוע לילדים משנות ה80 תקועים, חלודים. צ'רנוביל.
מסעדת רוזה, ריקה, כאילו הבעלים סגרו מהר את הדלת לפני מתקפת זומבים ועכשיו שרידים עם אבק.
בג'לטו גלידה איטלקית הסורבה נראה פוסט אפוקליפטי, דוכן "קרפ צרפתי" סגור, עוד מהתקופה שבצרפת אהדו את ישראל, קולנוע 7 די מקס , עזוב, נטוש, סרט אימה.
בנמל הקטן צינור שפולט חיתולים ומגבונים, אבל הכנרת ממילא לא מספיק גבוהה לבלוע אותם.
דוכן של פחיות.
-כמה עולה קולה
-9 שקל
-יפה כמו קוסובו… יקר כמו ניו יורק
-מה?
-לא משנה.
בכיכר גרפיטי של נח נח נחמן
משפחות משפחות חרדים לבושים לחורף בוורשה, בנות עקיבא בחיפוש אחרי אוניה שתעשה להן גראנד טור דה לה כנרת
לה פיצרייה כשרה למהדרין, לא נראה שזה עוזר לה
אנחנו ותייר בריטי ששואל את עצמו …למה לא הלכתי על האי נאפה .
-אבא בוא נלך
-רוני…בוא נעוף מפה
אבל היום אני דר סטריינג׳….עושה את הטריק עם הידיים ועם אבן הזמן, מסובב, מסובב והנה אנחנו כאן, שנת 1978, הכל פתוח, מלא תיירים, בג'לטו תור לגלידה וקצפת, יש מים באגם, משפחות מכל הארץ, תיירים בעקבות ג'יזוס קריסט
-תרשום אותנו שולחן ל 4. שים אותו ליד המים שהילדים יזרקו לחם לדגים.

בדרך החוצה השלט של ה"פגודה" דהוי, שבור, לזכר המסעדה הסינית הראשונה בצפון, לזכר ימים של תקווה שהיה פה אירופה, אמריקה.
ביציאה מהעיר שלט ענק של ביבי ואריה דרעי יחד. "הצוות הכי חברתי שיש "
ככל שהשקר גדול ככה קל להעביר אותו.

אבל אני לא מתלונן, זורם.
וואקאנדה פוראוור

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא