22 

 איגינס

-זוכרת שגרנו פה, ממש למעלה
אתם רואים ילדים את המעקה הכחול .. זה אמא צבעה… אולי אפילו יש את השם שלנו על התא דואר הישן. רואים את התא דואר…זה אני שמתי פה על הקיר… לפני 20 שנה. איך לא השתנה כלום.
-אבא די , זה רחוב מגעיל. באו נלך

מיכל נכסה הביתה עם כל הסופר בשקיות
-תקשיבו….מה אתם אומרים שניסע לירושלים, רק 4תנו. מצאתי לנו איר בי אנד בי בנחלאות?!

הרפלקס שלי הוא תמיד לצרוח …. לאאאאאאא. להתחנן שבואי נשאר בבית, נשחק טאקי, ננביט שעועית, נעשה סיבוב רולר בלייד עד לכיכר רבין..פליייז לא
מיכל המשיכה
-ואפילו נקח את הרולר בלייד איתנו ? אה , אה … מה אתם אומרים?
אבל בגלל שאמרתי ״לא״ על "לילה-בחוף-עם-אוהלים", ו״לא״ על "טיול-תרמילים-ביער-אין-חמד" ..אז לא היתה ברירה. אחרי 2 לא… חייב כן. זה החוק
– ירושלים!… בטח , למה לא. עניתי בחיוך
נרי ואלה עמדו מאחורי מיכל וצעקו בלי קול עם הידים: לאאאאאאא
אלה תקעה בי מבט שאומר: איך, איך, אתה מפקיר את הילדים שלך ככה. אותך לרשויות

אז נסענו לירושלים
אני לא רציתי ירושלים
אבל אם כבר ירושלים,…מה, לא נכנס לעיר העתיקה?
כיכר ציון, גן סאקר, בואי נראה להם את הדירה שגרנו בה?
יד ושם. חייבים יד ושם
-רוני…מי לוקח את ילדים שלו לטיול ביד ושם?
-קצת תרבות, שידע איפה הם חיים…מה קרה…קצת.

כשהייתי קטן אבא שלי אהב לקחת אותנו למקומות של "תרבות"…שנדע איפה אנחנו חיים.
היה מכניס אותנו ללובר ומסביר
-רוני אתה מקשיב!
אני הקשבתי לדפש מוד בוואקמן, רק רוצה שזה יגמר. פאק יו monet, פאק יו manet ופאק יו מונה ליזה
הוא היה נזכר בסיפור שהיה מוביל לעוד סיפור, הוא גם היה מפסיק משפטים באמצע, כאילו די, אמרתי מספיק… תשלימו לבד
לי ולאחותי היה שם לכל הסיפורים שלו ״סיפורי איגינס״
ז'ונטן איגינס דמות בסדרה "מאגנום" , רב סרן בריטי בדימוס שכל הזמן היה מספר על קרבות בינדושין.

-נרי אתה מקשיב?
עמדנו בכניסה לשער יפה
-אתם רואים את השלט על הקיר, יש למעלה את העברית, ואת את האנגלית ואז את הערבית,
בשלט השני זה הפוך, מה שאומר ….
-…מה
-..מה
-…סיים את המשפט… מה זה אומר

-תקשיבו לי, זה הויה דולורוזה… זה המסלול שבו ישו סחב את הצלב…גלגוטה. כנסיית הקבר, פה צלבו אותו…אתם רואים את האיש הזה, הוא שומר את המפתח של הכנסיה, זה תפקיד שעובר מדור לדור… את קולטת אלה …אנשים באים לכאן מכל העולם.
אישה עברה אותנו בזחילה על הברכיים
-אלה… את שומעת מוזיקה?
-אבא… די משעמם

-אני לוקח אותם עכשיו לחומוס הכי טוב במזרח התיכון. הנה, לא רגע..עוד פניה, או שאולי, פיספנו. הופה….זה המקום. בחיים לא אכלתם חומוס כזה …. אנשים באים לכאן מכול הארץ לאכול חומוס
-אבא …מסריח פה. הפיתות יבשות

-או קי!… תקשיבו…העץ הזה , זה על שם אוסקר ואמילי שינדלר… רשימת שינדלר?… את יודעת מי היה …
-רוני … אמרנו שרק מסתובבים בגינה לא מדברים על השואה …די
-מה… רק קצת…

– ופה, אני ואמא, גרנו יחד פעם ראשונה.
חמש שנים, היינו חונים כאן … עם האוטו הזה ממש…והנה אנחנו, אותה מכונית 20 שנה ושניכם אחר כך…יה מיכל… את מאמינה?
-רואים את הפסל הענק הזה… זה המפלצת…בנתה אותו פסלת אמריקאית, ניקי סנט פאל… גרתי פה מטר, כל יום הייתי נוסע לבצלאל…
-אמא … בכמה דירות עוד גרתם… יש עוד הרבה?
-רחוב עזה..ממש כמו העיר עזה … אתם יודעים שבחורף 95 ירדתי את הרחוב בסקי.
נישבע לכם. סקי . היה שלג מטורף….
-פה היה גר אריק, ממש מעל גיבעת התחמושת, לא היה פה חרדי אחד, זה היה שכונה חילונית לגמרי…
-רוני תעשה רוורס אני אומרת לך, יזרקו עלינו אבנים
-אבא…מי זה אריק?
-זו המרפסת.. המרפסת שביבי עמד עליה. למטה כל הכיכר הייתה מלאה באנשים שצעקו רבין…
-רוני…אולי די . אין לך משהו אחר .
-יש לי. אתם רואים את החנות בכיכר… שם קניתי את הארנק שלי . כן כן , הארנק הזה.
אלה ונרי הוסיפו עם חיוך
-לפני 20 שנה .

-מה את אומרת שנעצור לחומוס באבו גוש
-די אבא…בוא הביתה כבר
-ומה נעשה בבית
-בבית … נשב בספה תספר לנו עוד סיפורי איגינס

בתמונה :איגינס ומשפחתו בירושלים
-חייכו,…זה הביניין שגרנו בו כשרק הכרנו
Greetings from Jerusalem

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא