27 

אבל קורונה

-הולכים לאכול דונטס!
-מה פתאום … 13:00, ארוחת צהריים
-אבל קורונה
-מה זה קשור?
-זה קשור, הכל משתנה. מותר דונטס לפני האוכל, מותר דונטס במקום אוכל, עד סוף הדונטסים …. אפוקליפסה.
מי יודע… אולי מחר כבר לא יהיה דונטס
-כן אמא.. מה שאבא אומר.

בחוץ עמד בצומת איש עם מסיכה וכפפות גומי.
פגשנו חבר
-מה איך אתם בהרכב מלא..אין בית ספר?
-ביטלנו
-למה
-מה למה. קורונה. העולם מבוטל.
-אבל היה היום בית ספר
-אז יבטלו מחר, ואם לא מחר שבוע הבא. הכל מתבטל. באו לדונטס
-אבל יש מלא אנשים בסנטר
-מחר יהיו פחות

עבר מעלינו מטוס
לחשתי לעצמי
-זוכר שהיו עוברים מטוסים כל הזמן

-כמה זמן אתם פתוחים
-3 שנים
-וואלה. ורק אתמול גילינו אתכם . . אני רוצה אחד רגיל וזה עם הפיצוצים השחורים שנראה כמו וירוס
המוכרת צחקה
מיכל בחוץ הסבירה לילדים איך שוטפים ידיים.
-ובכלל לא לשים יד בפה, לא לקצוץ ציפורניים
חזרתי עם המגש, נרי לקח מפית להתחיל לנקות את השולחן
-לא עם זה… זה לאוכל
אז הוא החזיר אותה למגש
-לא על המגש… זה נגע בשולחן !
הוא הסתכל עלי עם פרצוף הנעלב. מה עשיתי.

התחיל גשם
-אומרים שיש סופה בדרך
-יותם עבר. עצר את האופניים
לחצנו ידים בנגיעת מרפקים
-מה אתה אומר… אורלי לוי, הא… איך איך?
איך באמת חשבתי, איך אתמול זה היה שערורייה והיום זה לא מזיז לי. איך אתמול ליצמן עמד שם עם הכובע וגימגם כמו סבא זקן שאין לו מושג ושהנכדים נותנים לו לדבר שלא יעלב .. מה עשיתי.
וביבי שמסביר איך עובד טישו. בדיחה.
קנה מטוס פרטי מיליארד שקל. עכשיו מסביר למה יש פחות בתי חולים. קוסם
-אתה מקשיב ?
-…אה ?
-אורלי לוי.
-אבא ..הולכים?
-יאללה גם אני צריך לזוז

עלינו את שדרות בן ציון. אנשים על קורקינטים חשמליים
איך פעם היו פה מלא אנשים על קורקינטים.
מיכל אמרה
-אני לא במייטבי רק שתדע
-יהיה בסדר.
מה אני יודע, אולי יהיה זוועה.
לפני שבועיים ראיתי בפייס בחור ישראלי בהסגר בסין. הוא וכל המשפחה שלו והם זורקים דרך החלון שק תירס לשכנה שאין לה מה לאכול.
וחשבתי. באמת …מה יהיה עם אוכל. למחרת קמתי מוקדם, מיכל אמרה שהיא יוצאת לסטודיו, אמרתי
-אני יוצא לסיבוב עד הים. ירדתי לסופר וחזרתי עם 20 שקיות פסטה ברילה ורוטב עגבניות בקופסא. פתחתי את הדלת, מיכל עדיין הייתה בבית. הסתכלה עלי ואמרה
-אני יודעת בדיוק מה אתה עושה
-מה עשיתי?

-זה מלחיץ. היא המשיכה על השדרה… מה עכשיו גם סופה . זה סוף העולם. ראית מה קורה באיטליה?
-יהיה בסדר… יש לנו פסטה בבית . אמרתי עם חיוך

משם ביקרנו את חמוטל וליאור בבידוד.
שמנו את הקופסת דונטס על המדרגות בחוץ, דפקנו בדלת עם האגרוף בתוך השרוול וברחנו אחורה.
אמרו לא להתקרב 2 מטר. עמדנו ככה 4-5
-מה נשמע
-משעמם
-הבאנו לכם דונטס
יהההה איזה כיף
-תגידי חמוטל… בבידוד עושים את זה יותר או שכלום?
-זה מה שמעניין אותך יה חיה
-מה עשיתי

זוכר שפעם ראיתי תוכנית על מצבי לחץ הסבירו שדווקא לפני הסוף יש דחף כזה. סורוויוול אינסטינקט.
באחד העם הקפה היה מפוצץ , אנשים עם לפטופים..
איך פעם היו פה יושבים על הפוך 3 שעות עם לפטופ

ברוטשילד מיכל אמרה
-רוני לא מתאים לי האפוקליפסה… לא יודעת אם אנחנו מספיק חברים טובים עכשיו כדי לעבור את זה… תחשוב שנהיה בבידוד שנינו בבית… זה יהיה טבח.
חח אפוקליפסה…. שני ילדים, חתול משכנתא ועסק משותף לא שברו אותנו… לא נראה לי שמיקרוב יכול עלינו

בוואצאפ אמרו שמחר אין בית ספר
נרי קפץ משמחה
אלה התבאסה.
-אני אוהבת את בית הספר.

-תחשוב שכולם ימותו… ישארו רק הילדים…מי יגדל אותם? שאלה מיכל על בוגרשוב

בחדר מדרגות חשבתי אם כדאי לנקות את המעקה והכפתור של האור עם אלכוהול, או שעדיף אקונמיקה.
אני יותר אוהב את הריח של הז'בל.
מיכל אמרה
-פשוט שאף אחד לא יגע בכלום.
לא מעקה לא כפתורים.
ותשתפו ידיים

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא