29 

34

-אני חייב לבדוק אותך…. זה לטובתך
הוא מצמיד לי את המד חום למצח
-כמה ?
-34. כנס
-חחח
-מה ?
-מה מה ? אני נראה לך באיפוטרמיה
-מה זה ליפורמיה? .. אתה חולה?
-מה חולה….אמרת 34
-נו ?
-לא משנה…. אני יכול להכנס?
-אין לך חום ?
-לפי המדידה שלך בקושי יש לי דופק
-מה?
-כלום. אני נכנס

בפנים איש עם מסכה ואדים על המשקפיים נתקע מולי במעבר של הקורנפלקס
אני מחייך אליו, הוא לא רואה כי גם אני עם מסכה
הוא נצמד לחטיפים, אני עם הגב עובר לכיוון הקופה
-יש ביצים? מישהי מתחננת
-יש… אבל נוזלי
-מה?
-יאני בלי הקליפה, זה בא בקרטון, כמו חלב… נוזלי
-אהווו. והולכת

בחוץ עומדים יפה בתור 3-4 מטר אחד מהשני, כולם עם הפנים בטלפון. ריחוק חברתי
הרחוב מת.
מעלינו מטוס חיל האוויר עושה תמרונים לקראת יום העצמאות.
בדקתי באתר… אני לא זכאי. כלום.
תמרונים אוויריים : כן . אני : לא .

סיור משטרה עובר אותי לאט
אני מצמיד את המסכה, הולך רגיל, כאילו 100 מטר מהבית
בערב במקום לחזור ישר, אני ממשיך קצת על בוגרשוב, חוצה את את הירקון, ריק לגמרי , על החיים ועל המוות, עומד מעל הרברט סמואל. ומסתכל על הים.
מוזר חוף הים בלי אפילו איש אחד
חושך.
סיור של מג״ב

בסירקין שליח של וולט טס באין כניסה
-מה ?? אני שואל
-קורונה, קורונה הוא צוחק
הסיור עובר שוב, עוצר ליד ניידת אחרת. הם מחליפים כמה מילים בחלון.
פעם גם אני הייתי עושה כאלה סיורים, לאט בג'יפ, שכם, רמלאה, ג׳נין
ג׳יב ג׳יב על אווייה!
-לאן זה אדוני?
-אני חוזר מהסופר
-לך הבית, שהיה לילה טוב אדוני
-תודה תודה
פפפפפפפפ, אני נושם. סגר נושם.

מיכל שאלה היום: רוני מתי נראה לך נוכל לקחת את הילדים לטיול בשנקין
– טיול מולדת צחקה אלה
100 מטר… זה קו אווירי ? או 100 מטר נקודה ? 110 מטר…גם לוקח?
ומותר לי ללכת לסטודיו?
… להביא משהו לחבר?
ללכת לסופר הרחוק כי רק שם יש את העוגיות שאני אוהב… או שאין עוגיות עכשיו.

איך התרגלתי מהר לפחד רק מללכת ברחוב, לחשוב כמו עכבר בגטו
יש לי שקית סופר, הם לא יגידו לי כלום, אני משכנע את עצמי
אתמול ראיתי פרק של פרינדס עם הילדים, היתה סצנה בבית קפה וכל מה שחשבתי זה איך הם יושבים ככה כולם קרובים קרובים

ברחוב של ורד עומד אמבולנס, אנשים בסרבל לבן סוגרים את בכביש.
זוג חרדים מבוגרים יוצאים מהבניין עם מזוודה, עוצרים שנייה להסתכל אחורה, עולים לאמבולנס הצהוב. הדלתות נטרקות, הצ׳קלקה עושה את הלילה אדום.
והם נעלמים בחושך
על הריצפה כפפות גומי כחולות

ליד הסופר מול הכיכר אישה נעמדת בתור
-סליחה יש לך מסיכה?
-אין לי
-את לא יכולה להכנס… לכי לסופר פארם
-אין להם…
-את לא יכולה להכנס. זה החוק
אני נעמד מצטרף לתור, סתם כדי להיות בחוץ עוד קצת

ברדיו חיים מגבילים
ההוא שהוריד את השפם כדי להעביר את הפואנטה שהוא לעולם לא ישב עם הקוסם מארץ כלום…. מספר למה דווקא נתניהו
הגנרל שגנב את קולות השמאל מחרטט משהו על מנדט
ביביק מתכנן לו את הנשיאות
איילת מתבכיינת שלא נותנים לה לבחור אזה שופטים שבא לה, פויה, השמאל לא מרשים, פאשיזם… לא פייר.
לסיום היא זורקת משהו על הפליטים, שלא נשכח איזו נבלה.
דגנרט אחר, נפתול, אומר שעכשיו זה בדיוק הזמן לכבוש שטחים.
גפני צורח על יעל דיין : איפה הערבות ההדדית לחרדים! ….
באמת אני שואל: איפה? אולי הלכה לאיבוד בכניסה ללשכת הגיוס
-למה, למה להכתים חברה שלמה? הוא ממשיך. אנטישמיות! סתם סטיגמה הוא זועק… וממשיך באותו משפט
-תסתכלי מה שקורה על החופים, הפארקים בתל אביב!
וזו לא סטיגמה.
-סוגרים לנו רחובות עם גדרות ברזל, זה גטו!
אני נזכר שבכל שבת הם עצמם סוגרים את הרחובות במחסומי ברזל.
מצחיק. עצוב.
אני מקיא קצת בפנים
וככה עולים הפוליטיקאים אחד אחרי השני, מחול של מטומטמים
כולם מדברים בטון של דברים חשובים
כולם ערומים

-יעל אני מעביר את המשדר לבני ברק. ישר לתוך הקטסטרופה
עכשיו כולם על הדוסים.
מחר נחזור לשמאלנים, לתקשורת, זה הכל בגלל ההומואים.
מחר נחזור לערבים.
הפרד ומשול. How high אדוני ? וכולנו קופצים
ברקע התקווה

במייל מגיע חשבון ארנונה של הסטודיו.
הכל כרגיל.
100 מטר רדיוס, פלוס מינוס

אני מתיישב על ספסל בכיכר.
מיכל אמרה לא לגעת בספסלים. אין לי כוח
עוד קצת וחוזר הביתה, נשבע רק עוד קצת
שתי צעירות עם כלב עוברות לידי… בפיג׳מה.
בחיים לא ישבתי כל כך הרבה בכיכר. שונא את הכיכר, אבל מאז שאמרו רק 100 מטר אני חייב לשבת שם. מורד. מרדכי אנילביץ מסתכל על המזרקה כאילו פלא עולם.

אישה 70, 75, סבתה כזאת עם משקפיים עגולות וטי שירט שכתוב עליו
The war is over מתיישבת לידי
כל הכיכר פנוייה והיא עלי
-מה?
-מה!
–לא אמרנו 2 מטר?
-מטר שמטר. מה אתה כזה רגיש
-לא כי…הוירוס את יודעת
-ברור שאני יודעת. זה אני
-מה?
-איך קוראים לך?
-רוני
-אני רונה. חברים קוראים לי קוקו. קוקי.
– ..אה?
-איך עוברת עליך התקופה?
-את פה מהשכונה
-מה אני מציקה לך, יש לך פגישה בזום?
-לא
-יופי….באתי לראות אם אתה ישן
-מה?
-לראות אם אתה מבין מה אני עושה פה
-מי את?
-אמרתי לך, אני קוקו, רונה. מה אתה דביל?
-אה….
-אני בודקת שיורד לך האסימון
-אזה אסימון
-שיחת גוביינא שאומרת : קום, קום, קום יא דפקט
המדינה עולה באש והם ממשיכים לעלות לעצמם את המשכורת,
אתה טובע הם גולשים עליך עם ריבית של הריבית
אתה נחנק והם מהדקים את סגר.
אתה מפוטר והם גובים תשלומים
אתה פושט את הרגל והם תופרים לעצמם לג'ובים
אתה שוקע והם מתפללים שיציל אותך אלוהים
אתה זוחל, והם, ״פופ״, נפתח עוד משקה, ורודים ורודים , גלידת פיסטוקים
באתי להזכיר לך לקום
לא כתוב מעבדות לחירות?
קום!!
קום

-אדוני קום!
-המפקד לא נרדמתי, אני צועק!
-מה? אדוני אתה בסדר?
מולי שלושה חיילים ושוטר
-אדוני אתה גר פה?
-כן סליחה, עצמתי עיניים לרגע… כן אני פה ברחוב למטה.
-שהיה לך ערב טוב. אל תשאר פה עוד הרבה…
-רוצים מקופלת …. קניתי לילדים, יש לי מלא, קחו קחו, אתם גם בטח עייפים
-לא תודה, אסור לנו לקבל
-אני משאיר לכם פה על הניידת, תעשו כאילו מצאתם
השוטר עושה לי לייק עם האגודל. החיילים מחייכים

אני חוזר הביתה
שוטף ידיים כמו מנתח לפי כניסה להשתלת לב, לוחץ על ארוך במכונת קפה
מסתכל על הפאזל 1000 חלקים. מכניס 2 למקום שלהם
-אבא… מה נעשה כשיגמר הפאזל
-עד אז, הכל כבר יחזור להיות רגיל
-ואם לא
-אם לא… נפרק ונתחיל מההתחלה

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא