32 

marak

-רוני באו, יש מרק!
-אני לא ממש רעב, תודה
-בוא בוא, זה מרק מדהים

אומרים שריח הוא הגישה הכי מהירה לזכרונות
אני יושב ליד המחשב וריח המרק ממלא את הבית
פתאום שנות ה70 אני בן 10 ובא לי להקיא

-זה מרק ירקות בוא זה מעולה
-…מיכל, אני לא רוצה מרק עכשיו
-נרי שטוף ידיים, אלה את רוצה עוד? יש גם שקדי מרק! …יאללה רוני בוא, זה בריא, אתה לא מאמין איזה מרק בן זונה עשיתי !

חורף 1979 בThoste כפר קטן שליד Saumur en Auxoie שליד שום מקום בצרפת
לסבא וסבתא יש בכפר בית ישן מאבן, שירותים בחוץ, ובפנים כיור עם ברז רק למים קרים.
קורות עץ שחורקות כשעולים לקומה הראשונה במדרגות.
בבוקר הולכים אחותי אמא ואני לשכן לקנות חלב. ישר מהפרה. יושב איש על שרפרף בין העטינים פפפת, פפפת פפפת לתוך כלי מתכת עם מכסה וידית
-אתה רואה את הקרום הזה רוני…זה הכי טעים. זה כמו …חמאה, או גבינה אומרת אמא שלי
-פפפפפפ, ושולקת את הרקמה הלבנה

בחווה מול הבית גרים משפחת איכרים. אבא, אמא שני ילדים, כולם לחיים אדומים. לאבא יש גם אף אדום גדול מלא חורים קטנים

-בוא רוני, בוא לראות, שוחטים את החזיר!
אני לא רוצה לראות ששוחטים את החזיר
-אתה בא!
לא אני לא בא, אבל שנות ה70…לא באמת שאלו
כולם עמדנו בחצר, האבא עם האף האדום גרר בחבל את החזיר שידע.
קשר אותו ליד קערה ענקית מברזל
השכנים הצטרפו לבושים יפה. Dimanche היום ושוחטים את החזיר.
כולם שמחים, שמש ציפורים, חיוכים, סוכריות על מקל ומכנסי קורדרוי.
בעלת הבית, אישה גדולה, לחיים גדולים, וציצים, ידיים, רגליים גדולים יצאה. שמלה משובצת ריבועים קטנטנים אדום לבן
-אלה! Allez Marcel
מרסל לובש סלופת (אוברול) ג'ינס מלא כתמים, ומגפי גומי.
יום יפה…למה מגפיים?
מרסל שלף מהנרתיק תלוי על המותן שלו, סכין מטבח
אני הסתכלתי על העין השחורה של החזיר, מהצד, והוא החזיר מבט שאומר : אתה גם יודע, נכון?…למה הם עושים את זה ? תציל אותי !
ואני בן 9 או 10 עומד שם ואין לי מושג מה כולם עושים פה, למה הם שמחים, למה הם לא צועקים, למה אף אחד לא עוצר את זה, למה אמא שלי מחזיקה לי את היד
מרסל נעמד מעל החזיר הרים לו את הראש וחתך .שללללק! .חתך קטן, טכני, מקצועי. עם הסיגריה בפה.
בשנייה הראשונה כלום לא קרה
החזיר מצמץ.
נפל. מרסל שם מהר את הקערה תחת החור. והדם התחיל להשפריץ.
והחזיר התחיל לבכות.
עם דמעות.
חשבתי במקביל גם ילד התחיל לבכות, אבל לא. זה החזיר. ככה נשמע חזיר שהוא בוכה. כמו ילד.
מסביב כולם שמחו.
רציתי גם אני אולי לשכב על הרצפה ולבכות אבל אמא שלי החזיקה אותי חזק.
-בוא תתקרב רוני, אתה רואה…
-…
-הוא לא מת, הלב עדיין פועם, וזה דוחף את הדם החוצה. חשוב לאסוף את הדם מייד… עושים מזה אחר כך נקניקיות boudin. דם מוקרש. C'est delicieux
-את שומעת שהוא בוכה? שאלתי.
-הוא לא בוכה, ככה חזירים עושים. זה הקול שלהם. הוא בכלל לא מרגיש כלום!
-אה
הבנתי גם למה למרסל יש מגפיים
סביבו האדמה של החצר נהייתה אדומה, הילדים המשיכו לרוץ השכנים הרימו כוסית.
החזיר הפסיק לבכות
המשיך להסתכל עלי

-רוני, נו, אתה רוצה מרק! ?
-לא, אני אוכל אחר כך, אני לא מת על מרק
-אתה מפספס, זה מרק מעולה!

דוד שלי Patrice הצטרף למרסל, הם אספו את הדם ושפכו אותו בשרוול נקניקיות
הידיים והחולצה שלו נהיו אדומים ונדבק לו בוץ אדום בנעלים.
אחר כך עם גרזן, סכינים, חתחו את החזיר וכולם קיבלו חלקים. יום פסטורלי בחווה.
מאדאם מארסל עטפה יפה כמה קוטלטים בנייר. קשרה בחוט, כמו שקושרים שרוכים, כמו ילדה.
צעקה לאמא
-אן מארי, בואי, קחי, זה החלק הכי טעים.
הסתכלה עלי
-זה מעולה, c'est le meilleur, לא כמו כל חרא הזה שמחלקים לכם בעיר. זה בשר אמיתי.
-מה אומרים רוני ! שאלה אמא שלי
-מרסי מאדאם.

בדרך חזרה Patrice אמר שהוא עושה מרק
-זה יהיה מרק מדהים, שמים בפנים קצת מהדם, זה נותן טעם… וזה יעשה אותך חזק!
-אני לא….
-אתה יודע שבדם יש ברזל? תראה אותך כולך רזה ולבן. זה יעשה אותך גבר, שמע לי

בערב ישבנו כל המשפחה סביב השולחן, דודים, סבא Mario וסבתא Gasparine, האח דלק. הגיע המרק.
כולם קיבלו צלחת ענקית
עשו רעש שעושים כששותים משהו חם אבל אי אפשר לחכות
-חם, חם, אבל… וואו איזה מרק!? אה, איזה מרק !
רוני …תאכל !
ניסיתי
-אני לא ממש רעב. J'ai pas très faim
-תוכל. Mange quand meme
אבל לא היה כזה דבר ב79 "אני לא רעב", לפחות לא במשפחה שלי. גם לא היה "לא טעים לי, לא בא לי, אני לא אוהב"….
היה צלחת והיית מסיים אותה, לא משנה מה יש בפנים.
"כי אתה יודע כמה קשה אני עובדת לקנות את האוכל!!?"

אז פיתחתי שיטה.
לעשות כאילו אני אוכל.
אני בוחש את המרק, לוקח כף גדושה, עושה "פפוו" , מחייך לכולם כאילו חלק מהשיחה בנונשלנס, ומחזיר לצלחת. הגדולים מדברים על פוליטיקה, רבים שוכחים אותי ואני קם לקחת עוד צלחת ומרוקן בכיור.
אבל לא היום. דוד שלי מסתכל עלי, לא מוריד את העיניים
-תאכל mange!!
-כן רוני תאכל
-אני מחכה שזה יתקרר קצת
גם לא היה דבר כזה לקום מהשולחן אם לא סיימת.
לפעמים הייתי נשאר שעות לבד במטבח ליד השולחן עם הצלחת. עד שאמא שלי הייתה נשברת… שולחת אותי למיטה
" לך לישון, בלי לאכול…. אתה לא מקבל כלום, כי אתה מבזבז אוכל, לך"
אבל דוד שלי לא מהנשברים
אחרי שעה שכולם כבר הלכו ואני עם הצלחת שלי ואין כבר אפילו להבות באח, הוא נעמד מעלי וצרח
-תוכככככלללל.
ודפק על השולחן
-תוכככככלללל כבר!
לקחתי את הכף ודחפתי את המרק דם הקר לפה. כף ועוד כף ועוד כף
ובין כף לכף הרגשתי שזה עולה, התכווץ לי הבטן ויצא לי הלשון וכל הגוף שלי רצה להקיא את המרק.
כאבה לי הלסת, ירדו לי דמעות
ובכיתי.
כמו חזיר.

פטריס לקח את הצלחת חצי ריקה, הניח בכיור
-אתה רואה, זה לא היה כזה נורא

-רוני, בוא כבר, שב איתנו, … באמת המרק מעולה!
-אני לא ממש רעב עכשיו. אולי אחר כך.

אני מפנה את השולחן, שופך את המרק שנשאר בכיור
-אבא אפשר עוגיה ?
-נרי…, תאכל מה שאתה רוצה.

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא