34 

בונג'ור מיסיו

-אסור לך להכנס
-מה, למה
-רק ילדים נכנסים לשטח בית הספר
-אבל נגמר בית הספר… אני מביא אותו לחוג כדורסל חדש
-שיכנס לבד
–זה חוג חדש… הוא לא מכיר כאן אף אחד
-אדוני, זה החוק, אין לך מה לעשות סקנדל!

סקנדל
-מה?! C est un scandale ?!
צעק סבא שלי למנהלת בית ספר בבוביני
-את יודעת מי אני?

ב 1977 סבא שלי בא לבקר אותנו בצרפת מישראל. גרנו בפרוור קטן של פאריז, שכונת מהגרים, שחורים ערבים, יהודים, פורטוגזים, …כל מה שלא צרפתי haute noblesse , שלא צאצאים של לואי ה14. ואנחנו.
סבא חיים לא אהב את השכונה, סבא ראה עצמו אצולה.
סבא היה איש חשוב
ככה לפחות הייתה אומרת עליו סבתא סולנג׳.

סולנג' Solange
אישתו השנייה.
הוא היה עורך דין בן 35 מקסבלקה, אלמן עם 2 ילדים.
היא הייתה מ-פאז, מטפלת + כביסה + ספונג׳ה בת 15
חיים למד משפטים בסורבון, קרא alexandre dumas, hugo, voltaire
ב48 הם עלו לארץ ובדירה בהרצליה הוא היה צועק עליה
-בוניש! תעשי תה! עם נענע חדשה!
שפחה – Boniche
הוא היה יוצא למשרד מוקדם, בוניש הייתה מנקה
בצהוריים הוא היה חוזר, אוכל לבד את המנה שבוניש הכינה, ומתפנה לש"נץ בחדר שלו, היחיד עם מזגן. בוניש הייתה מסתכלת בתמונות של paris match בחדר הקטן שלה עם ונטילטור.

מחוץ לבית ספר שלי ירד גשם קל.
חיים, מעיל בלשים ועניבה, חיקוי נמוך וצר של אלן דלון , הוריד את הכובע ונכנס פנימה.
אלגנט – Elegant
מבנה לבנים אדומים ענק, פרקטים חורקים, לחשושים של ילדים.
-בונג׳ור מדאם! אמר חיים בצרפתית מושלמת למזכירה
חיים היה גאה בצרפתית שלו.
פדנט. pedant

בסלון הקטן בדירה בבוביני חיים שלף מהמדף ספר של celine
הסתכל על אמא שלי
-את קוראת את זה שאל? והתכוון : איך את, ילדת מהגרים איטלקיים יודעת בכלל קרוא או כתוב. למרות שהיה מרוקאי יליד קסבלקה הרגיש חיים שהוא ו Jean Jacques Rousseau אכלו מאותו בולוג'רי.
סנוב snob.

בערב אמא שלי היית מושיבה אותנו במטבח
-תכתבו מכתב לסבתא וסבא חיים בישראל ילדים.
ועל נייר מכתבים מיוחד בכתב הכי יפה הייתי מתחיל ב : שר פאפי אה שר מאמי Cher Papi et Cher Mami…
וחודש אחר כך היה מגיע הביתה מכתב מישראל עם בול כחול של דואר אויר.
את אותו המכתב… אם כל השגיאות כתיב מתוקנות בעט אדום.
בלי שום מילת הסבר, בלי מה נישמע, בלי נשיקות.
מניאק maniaque

-בונג'ור מיסיו! ענתה לו המזכירה
-באתי לאסוף את הנכד שלי
-באמצע היום! מה קרה?
-לא קרה כלום. באתי לבקר בהפתעה, אני מגיע מרחוק גברתי, הישר מהלבנט
-לכאן ? …ומי הנכד שלך?
-אדון אדרי רוני
-ומי אדוני?
-אני סבא שלו
-אה
-אה מה
-אתה לא ברשימה
-קאל רשימה Quelle ?
-אנחנו לא מכירים אותך….ואתה לא יכול לקחת את הילד. תצטרך לחכות לסוף היום.
-סליחהההההה!!
-אדוני אין צורך לעלות את הטון….
-תקראי למנהל. סה אן סקנדל!!
-אדוני!

המנהלת שמעה מהומה ויצאה
-אדוני, איך אפשר לעזור לך?
-ד"ר!
-מה!
-ד"ר חיים אדרי. בשבילך
-לא מבינה במה….
-את יודעת גברתי שאני נסעתי על אוניית הפאר normandie?!
-איך זה קשו….
-הנכד שלי. עשיתי את כל הדרך בספינה מהמזרח התיכון, אני דורש לראות אותו מיייייייד!
-אבל…
-וזה לא שלא יכלתי לטוס בקונקורד, יכלתי!

המזכירה דפקה בדלת בלחש
-מוסיו אדרי! למזכירות
כל הכיתה הסתכלו עלי. או שמישהו מת. או שאתה עומד למות.
הרמתי את היד
היא סימנה לי עם האצבע: אחריי.
דד מן ואלקיג במסדרון
אני חולף ליד כיתות, בחלונות פרצופים מוכרים, patrick מג׳3 ששיחק איתי גולות בהפסקה
אני תופס עם היד את המעקה, פעם ראשונה שאני שם לב שזה מעץ. חלק, מוחלק מרוב ידייים של ילדים
מה עשיתי? מה ? אולי המנהלת יודעת שאני ופרנק לפני יומיים גנבנו סוכריות גומי מהבוטיק של מאדאם Galland? אבל איך, איך היא יודעת? אולי פרנק אמר לה. אולי פרנק מת?
-רוני
-ווי מאדם!
המנהלת מולי, מסתכלת עלי מעל המשקפיים שלה, מחזיקה קלאסר קטן (classeur)
בן זונה הפרנק הזה, בטח הציאו לו דיל. מכר אותי, ועכשיו אני לגיליוטינה (guilliotine) ,ככה כמו robesspierre, כמו כלב
וויו לה רבולוויו בא לי לצעוק
אבל מה שיוצא לי תוך כידי שאני נושך שפתיים זה
-מדאם, זה לא היה רעיון רק שלי, והיה שם רק קצת….
-רוני! אתה מכיר את האיש הזה?
והיא מצביעה על לואי דה פינס. באמת שסבא חיים דמה לו קצת.
מה סבא חיים עושה פה!
אולי אני כבר מת
-רוני?
הוא מתקרב אלי, מוציא מהכיס של הג'קט שקית ניילון, פותח אותה, בפנים נייר עיתון ובתוכו מגולגל פנימה פנימה ….עלים של נענע.
-רוני, הבאתי לך נענע. מישראל. פה אין להם כזה. נפגש בבית בערב.
שם את הכובע
משך את הדלת זכוכית של לובי הבית ספר Edouard Vaillant, פתח קופסת מתכת קטנה, שלף סיגריה, הדליק עם מצית מצופה זהב, והלך.

השומר בכניסה לבית ספר של נרי המשיך לבהות בי כאילו אני מחבל מתאבד שמנסה לפרוץ לחצר.
-אתה מרוקאי שאלתי
-כן, למה אתה שואל?
-בגלל הסקנדל, זו לא מילה צפוייה
-אבא…. אני אאחר לחוג.
-כנס לבד, אם אתה לא מסתדר תחזור, אני יושב פה

10 דק אחר כך, השומר סגר את הבוטקה והלך.
עבר מולי ושאלתי אותו
-עכשיו אפשר להיכנס
-עכשיו כן.

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא