43 

חלמתי שיש לי שוב התקף לב

-היום אתה יוצא!

בלילה חלמתי שיש לי שוב התקף לב, שהפנים שלי משותקות, אני מנסה לצעוק ואף מילה לא יוצאת
מתעורר
אני מחובר בחוטי חשמל לעמוד עם מסכים קטנים.
ביפ, קפיצה בקו הצהוב על המוניטור, ביפ. דופק 55.
בהשתקפות על הדלת זכוכית מול המיטה, אני רואה במסך גדול שתלוי מאחורי את הדופק של כל מחלקת טיפול נמרץ לב.
שלי בשורה העליונה, אחר כך 84 . 93. 75. 85 .74…השורה השלישית, זאת עם הלחץ דם וסטורציה, מהבהבת בכחול ואזעקה.
ביפ קצר שהופך לארוך.
חוזר לקצר, מתייצב. ההבהוב הכחול מפסיק. האזעקה נכבת
כולם ישנים.

בלילה הראשון כל ביפ הקפיץ אותי.
בכלל חשבתי שהמסך הגדול, כל השורות, כל המספרים … זה הכל אני. וכל פעם ששורה עברת לכחול עם אזעקה אמרתי ..הנה …. אתה חוטף עוד אחד.
בבוקר אירה האחות צחקה.
-לא מותק, זה מוניטור של כל המחלקה, שאם אני פה וקורה משהו בחדר 7… אז אני רואה.
-היום אתה לא קם מהמיטה. זה בקבוק לפיפי
הסתכלתי עליה, על הבקבוק…
-מה…
-אתה מעדיף חיתול?… תגיד תודה
חייכתי
-תודה
-זה הכדורים שלך להיום, ובכלל שים לב, חלק מהם זה עכשיו לכל החיים.
לקחתי את הכוסית פלסטיק עם כל הכדורים הצבעוניים ובלעתי.
-אתה לא רוצה לדעת מה כל אחד עושה ?
-אמרת שיש את כל החיים
לקחה לחץ דם. פתחה את הברז הקטן שמחובר לי לוריד ומילאה 2 דגימות דם.
-תחזור לישון

ניסיתי להשתין בבקבוק בשכיבה על המיטה.
לא עבד.
הזזתי הצידה את כל חוטי החשמל שמחוברים לי לבטן וניסיתי על הברכיים.
מחזיק את הבקבוק ביד אחד, ביד השנייה מנסה לא להתרסק מהמיטה. להשפריץ על המכשירים
הדלת פתוחה למסדרון וכל מה שחסר לי זה שמישהו יעבור
לא יוצאת טיפה.
בשקט נעמד ליד המיטה, מתחבר לבקבוק,
עוצם עיניים. ביפ. טיפה ביפ. טיפה.
הקו הצהוב על המסך קופץ, והבקבוק מתמלא צהוב כהה.
אזה כיף זה להשתין.

ביום השני למדתי להתנתק לבד מהמוניטור, לכבות את העזקה.
מושכים בחיבור ועל המסך אתה הופך לקו ישר. אזעקה.
אתה לא מת, אתה בשירותים.
-היום…מקלחת מותק!
-לבד?
-תגיד תודה … או שאתה רוצה כסא גלגלים וסניטאר
-תודה
נכון, המדע הקוואנטי, הרפואה המודרנית, המסע לכוכבים… אבל איזה מדהים זה מים חמים.
-מותר קפה? אני שואל את ארז הקרדיולוג
מיכל עונה
-ברור שאסור לך. בכלל אתה הולך לשנות מעכשיו כמה הרגלים
הוא אומר
-דווקא יש מחקרים שאומרים שקפה זה טוב, עד 4 כוסות ביום.
אני מחייך.
– את חוטפת התקפת לב?

בלילה השלישי אירה שאלה אם לסגור את הדלת
-שלא תשמע את הציפצופים של המוניטור הגדול מחוץ לחדר.
-לא , תשאירי
הרעש שבלילה הראשון כל כך הלחיץ, הפך לשיר ערש. ביפ ביפ. כולם ישנים, כולם פועמים.
שוכב על הבטן, שם את האוזן על המזרון, שומע את הלב שלי דופק. דאם, דאם, דאם.
ישן ומחזיק ביד את החוטי חשמל, מגשש להרגיש שהם מחוברים, פותח עין מציץ למסך הקטן לידי, מסתכל על הקו הצהוב, תראה, אתה חי.

-היום אתה יוצא
-היום, איך …
-על הרגליים, זה איך. תגיד תודה … תתקשר למיכל, שתהיה איתך
-תודה

מתנתק פעם אחרונה מהחוטים, קו ישר.
מוריד את המדבקות הקטנות.
אדום צהוב למעלה,
שחור ירוק על בטן,
לבן ליד הלב.
סקרצצץ, זה מושך באור
לא מחובר לכלום הולך למקלחת. פותח ת'מים, סבון, וכל הזמן מסתכל על חוט המצוקה האדום.
אל תדאג.
במראה אני רואה את העיגולים הקטנים השחורים, זכר לכל המדבקות, קעקוע רפואי.
לובש את הג'ינס שהגעתי איתו, מקפל את השמיכות , זורק את הסדין בסלסלה של הכביסה, מושך את המים עם הגומי במקלחת. זורק לפח כוסות ניר, כפפה, מתיישב על המיטה. מחכה למיכל
אולי זה מוקדם מדי, אולי עוד יום,
-ודיר באלק אם אתה לא לוקח את האפיאט. הבנת רוני? מה אתה לא שוכח לקחת?
-אפיאנט, אירה, אפיאנט.

זו בעצם פעם ראשונה שאני יוצא מהחדר, בדלפק אני מחבק את ארז, ג'ני, איעד …
אירה אומרת
-אתה יודע שאתה היחיד שעשה בספונג'ה לפני שהוא עזב ת'מחלקה
-….תודה

בחוץ שמש, קר, אנשים כרגיל
אני עומד עם מיכל.
מתחבקים, כמו היום ההוא שאלה נולדה ויצאנו מבית החולים וחשבתי, או מי גוד או מי גוד…. מה עכשיו?
מה אם יקרה משהו, איפה המוניטור שלי, איך אני בודק דופק, איפה הברז הקטן שמכניסים לי תרופות ישר לווריד.
איך אפשר ככה פתאום לשלוח אותי לחופשי. אני לא מוכן . חם. חם, אולי נשב, לא, בואי נתחיל ללכת.
נגיע איפה שנגיע, משם ניקח מונית

בדרך אני נזכר הטכנאי דפיברילטור שעבד אתמול מול החדר שלי.
נכנס אלי כמה פעמים.
-נו איך אתה? שאל במבטא רוסי
-בסדר
-התקף לב אה. למה? … מעשן?
-לא
כולסטרול, הרבה בשר?
-לא, אני צימחוני
-ספורט, עושה?
-עושה
-נו אז בטח אמרו " גנטי" …זה חייב להיות משהו. אה . אבל שתדע. אף אחד לא יודע.
מה שבטוח… קיבלת את החיים שלך עוד פעם במתנה. יום הולדת שמח!
-באמת יש לי יום הולדת השבוע
-כמה
-חמישים
-אז תגיד תודה, ותהנה. עכשיו אתה מוכן ל50 הבאים.
-תודה

הגענו עד לכיכר רבין
-רוני, זה ניראה לי מספיק ליום אחד לא? ניקח מונית
-זה יהיה מצחיק אם פתאום יבוא לאסוף אותנו הנהג של ההתקף
צחקנו
-על תצחיקי איתי, זה מזיז ת'סטנטים
-באמת ?!
-… לא
-מפגר

מחר אני בן 50 וזה באמת כאילו השבוע נולדתי מחדש.
ואני באמת אומר תודה.
ותודה לכל החברים שהתקשרו, שבאו לבקר, ששלחו פרחים, גרביים, שמיכה, שוקולדים, אוכל. אלוהים כמה אוכל יש לנו בבית.
איזה כיף שיש חברים טובים.
ושוב תודה למחלקת טיפול נמרץ לב ב איכילוב – המרכז הרפואי ת״א וואוו. אתם וואוו

ואפרפו שלום….אם בא לכם לראות פעם דו קיום, שלום בריל טיים … תבקרו בבית חולים. רופאים, אחים, אחיות, סניטריים… ערבים, יהודים, מוסלמים, נוצרים, …מה לא.
וכולם מלאכים .

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא