44 

פסטה רוזה

בכיכר דיזנגוף 15:50 חורף פסטורלי.
כמה מכוניות, אישה עם עגלה, זוג עם תינוק. ממש פריז שנות ה30.
שני שוטרים עם טאבלט מתעללים בנונשלנס בעוברים ושבים.
כמו חתול שמשחק עם ג'וק בשמש, עוברים בין היושבים בכיכר, מציקים בקטנה, בלי להתכוון. משעמם כזה.
סתם עוצרים מישהו, הוא מתפתל בחום של חורף 2021 וממשיחים הלאה.
זה הרגיל החדש
על הכביש מחסום.
-תעצור, מסמן השוטר לשליח
-אתה שליח ואלט
-לא אני אמא טרזה … לא סתם, כן אחי, שליח… מה ניראה לך….שהתחפשתי
-תוכיח
-….רילי?
-כן, תפתח את הקופסה עם האוכל, מה יש בפנים?
-פסטה
-אה, הופה, איזה פסטה
-מאיפה אני יודע
-תראו
-מה אתה גם בודק שהפסטה לא פלסטיק
והשוטר מסתכל לתוך הקופסה, מריח את השקית הסגורה, עושה עם הראש כמו קונאיסור
-מממ, מממ, מממ פסטה
-כן אה
-יאללה. סע
אני מדמיין לי את השיחה אבל כל השאר אמיתי, כבר שעה השוטרים במחסום עוצרים שליחים לבושים בכחול ובודקים את האוכל.
זה פסטה? פיצה? סושי? מקסיקני?
שלא יעבדו עליו. שלא סתם שליח בחופשה יסע לנו בכבישים הנצורים. ידביק את המולדת בוירוס המסוכן
-עצור, פתח את הקופסה
אני אוהב שהוא ממש מסתכל פנימה, כאילו משתכנע, בוחן כל שקית וחבילה, רגע רגע…. זה דונאטס. מה דונאטס עכשיו. דונאטס זה חיוני?
וכולם משתפים פעולה. אין אחד ששואל
-מה אתה… בוחן פיצות?
יש שריף חדש בעיר
אבל אני, מה אכפת לי. הרופאים ביקשו לא להתרגש. אז אני לא מתרגש. בא לי לצרוח.. אבל אני יושב מקשיב לשיר בצרפתית
שארל אזנבור La bohème la bohème
Ça voulait dire, On est heureux
-שלום אדוני,
אני מוריד את האוזניות
-אני מבקש ממך לעזוב את הכיכר אומר לי השוטר. רונן
-מה… למה
-למה? כי אני מבקש
מיכל אמרה לא להתווכח, לא לריב. אם אתה מקבל דו״ח ,פשוט תגיד כן ונערער. אסור לך להתעצבן …תזכור
אז אני קם
– או קי…
– ….
וכבר קמתי והוא כבר עם הגב…. אבל הייתי חייב
– אבל למה? אני שואל בנימוס מתנצל
– אני מנסה למנוע התקהלות
– אבל הכיכר ריקה. אני ב 1000 מטר שלי… למה ללכת.
– אני מונע התקהלות עתידית
– עתידית
– כן. התקהלות עתידית
– ….
– ….
-זו המצאה שלך?
-אדוני, אני מבקש ממך לפנ….
-אני מתנצל, אני מתנצל.. פשוט אף פעם לא שמעתי על מניעת התקלות עתידית… סליחה סליחה…. אני רק מנסה להבין, אם יש לך זמן. לא רוצה לגזול מהתפקיד החשוב…. אתה מבקש ממני ללכת כדי שלא תהיה פה בעתיד התקהלות… למרות שהכיכר ריקה
-כן
אני שומע את מיכל צורחת לי בראש. תעזוב כבר את הויכוח הטיפשי הזה ולך….
אמרתי יפה שלום והתחלתי ללכת עם הקוראסון והבקבוק מיץ תפוחים שקניתי כמה דקות קודם בפינה של דיזנגוף.
15 שח למיץ תפוחים למרות שאני לא אוהב מיץ תפוחים.
אני בכלל רציתי אמריקנו
אמרתי למוכרת
-שלום אפשר אמריקנו.
-לא
-המכונה סגורה?
לא. אבל אסור. זה נחשב לטיק אוויי.
-אבל אתם פתוחים….
-כן אבל לא לקפה. זה אסור.
-אבל אתמול היה מותר
-כן. זה חדש. התייאשה המוכרת
-ממתי?
-מלפני 10 דק. השוטרים בכיכר חילקו לי דוח של 5000 שח על זה.
-…באמת
-חחח. יש לי 30000 שח רק מהימים האחרונים.
-למה
-למה… כי כל שוטר משנה את החוקים. כל אחד בא עם הנחיה חדשה, לא כתובה בשום מקום ומחלק דו״ח
-….
-אתמול היה אסור להכנס לחנות. עבדנו עם וואטסאפ. לקוחות הזמינו והמלצרית הוציאה להם את האוכל שם ליד הספסל. היום אמרו שמותר להיכנס דווקא. אבל קפה אסור כי זה טייק אוויי. סלט, מיץ, קולה… זה לא טייק אוויי. קפה זה כן. מים לא זה שוקו כן. תפוזים מותר, תה.. 5000 שח.
כל שוטר הוא מחוקק שופט והוצאה לפועל…. והכל בטון של מציל את המדינה מפלישה של איראנים.
-וואוו
-כן. ועם הראש היא עשתה לא לללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאא
-אז תמכרי לי משהו שמותר
-קח. מיץ תפוחים. טרי.
-קוראסון מותר.
-קרואסון חמאה, כן.
וככה התיישבתי לבד על הכיכר עם המיץ המגעיל.
השוטר אמר התקהלות עתידית, יאללה קח שלוק אחרון וצא לדרך
והלכתי כי אסור לי להתרגש
וכבר הייתי עוד שנייה מחוץ לכיכר
מולי שני בחורים צעירים עם אפוד צהוב זוהר + כתוב משטרה בגדול
רציתי לעבור לידם בלי מילה אבל הפה שלי אמר
-שלום, מי אתם
-מתנדבים של המשטרה
-הפסדתם בהתערבות
-חח, לא, זה שעות של מחויבות אישית לבגרות
-וואלה. ומה התפקיד
-למנוע התקהלות עתידית
-….
נשמתי עמוק ונזכרתי בדוד שמוליק שהתקשר בבוקר ואמר: תלמד לשים זין. לא כל דבר חשוב. ובכלל… אנחנו לא משנים כלום, אין מה לקחת ללב.
בכל זאת דיברתי עם שני הנערים כמה דקות
דיברנו על "הגל", פקודות בלתי חוקיות בעליל, דיברנו על מוסר וחופש. ניסיתי להזכיר את ניסוי בבית הכלא בסטנפורד…
-אבל אין מה לעשות אני חייב את הנקודות לבגרות
-אז בשביל נקודות אתם מתנדבים להציק לאנשים שהם בגיל של ההורים שלכם, כי … מה. אתם מצילים את המולדת.
– כשנרגיש שזה מעבר למוסר… נפסיק
השניים היו נחושים להמשיך לבצע את תפקידם החשוב. להזיז אזרחים שיושבים סתם כך ביום חורפי במגבלה הטיפשית שלהם של ה 1000 במדינה משוגעת בשיא של סגר שלישי פוליטי מיותר.
לידנו עבר עוד זוג טינאייג'ר מחופש לשוטרים, ניגש לזוג עם התינוק על ספסל. לכו לכו. הסבירו הבני 15. זה התקהלות עתידית אסורה.
נזכרתי בשיעורי היסטוריה שילדים גרמנים היו מלשינים על ההורים שלהם
כאב לי הלב. פיזית
שמתי יד על החזה.
הרופא אמר שזה רפלקס מוכר אצל אנשים שעברו התקף. מי שגילה את התופעה היה רוסי בשם לב. חייכתי.
-אני חייב ללכת… תזכרו. אתם יכולים לא לעשות את התפקיד הזה. לכו לים.
השוטר רונן עבר ושאל
-הכל בסדר ?
-פיקס.
משם קפצתי לאימון במכון לשיקום לב
פרופורציות
-איך אתה היום, שאלה האחות
-מדהים, אני חי. בשבת אפילו ביקרתי את החברים בכדורסל
-שיחקת?
-לא רק הסתכלתי. אבל איזה כיף
-באמת, איזה כיף
בסוף האימון עליתי לקומה 1, מחלקת לב טיפול נמרץ
הסתכלתי על המיטה שהייתי בה 5 ימים.
איזה כיף. אני חי.
-רוני , מה אתה עושה כאן? שאלה האחות
-הייתי בבית חולים אז הבאתי לכם עוגיות מאדלן… זה צרפתי. מלא חמאה.
בכיכר דיזנגוף 21:00 חורף פסטורלי
אני עוצר לרגע בדרך הביתה
רונן השוטר עדיין כאן. מחסום. אופנוע, שתי ניידות.
כמה אזרחים פזורים פה שם אבל רונן מרשה בערב לשבת בכיכר.
אולי זה עוד יהפוך להתקהלות עתידית, אבל גם הוא בן אדם.
מחר יום חדש. מחר, נחזור להציק לאנשים.

——

בתמונה: פסטה רוזה

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא