64

-מה אתה אומר שנעשה צינתור?

-אז איך אתה ביום חמישי
-מה יום חמישי… הזה? שאלתי..

לפני שבוע נכנסתי ללורין הקרדיולוג שלי, הקרדיולוג שלי זה כבר משפט של גדולים,
התור התעכב היה כבר מאוחר
-מה נשמה
-הכל טוב, חוץ מהכאב בלב שלא עוזב.
הוא עבר על כל הבדיקות, חיטט במחשב
-זה האקו במאמץ?
-כן
הרים את הראש, חשב…
-מה אתה אומר שנעשה צינתור?
הייתי מוכן ל: מה אתה אומר שננסה את הכדור הירוק הקטן הזה, או, מה אתה אומר על להפסיק סוכר לחודש או מה אתה אומר על אקופונקטורה ?
-צינתור! צינתור?
-נרים אותך על הליפט, נפתח ת'מנוע . זה הבדיקה הכי טובה שיש.
צחק
מרוב הלם אמרתי
-כן
-מי עשה לך את הקודם , בהתקף, מעיין?
-כן
-אני שולח לה וואטסאפ … שתקבע איתך פגישה

בדרך הבית אמרתי למיכל, טוב, יש זמן לחשוב על זה אההה. בלי לחץ .עד הפגישה זה יקח זמן.
למחרת באמצע שיעור רישום במכינה, dring dring מ 03 .
-הי, זו רויטל, המזכירה של מעיין … איך אתה יום שני ב 10
-יום שני הזה?
-כן
-בטח.
הלכתי לשלשל.
פאק פאק פאק …
טוב זה רק פגישת יעוץ, אולי היא תגיד
-מה אתה אומר שננסה את הגז צחוק החדש הזה, אה ?
ב 9:30 כבר היינו בדלת, מיכל אמרה שהיא באה כאני לא יודע לשאול את השאלות הנכונות ולהסביר את עצמי. אני קניתי זר חמניות ו 4 סופגניות .
-שלום רויטל, אני רוני, יש לנו תור ב 10
יופי יופי שאתם פה, תביא בדיקות דם, אקג, טופס 17
חשבתי למה טופס 17… אני פה רק ליעוץ .
-אין לי טו…
-תעזוב אני אדאג לך. שלחתי למעין טקסט היא תצא בן שתי ניתוחים
ירדתי לקנות קפה בקומה 0 , המסדרונות הזכירו לי ת'התקף לב, השיקום …
פאק פאק, אני חייב לשלשל.

ב 10:00 אישה קטנה, קארה שחור, מכנסיים וחולצה ירוקה של מנתחים נעמדה במסדרון.
פעם אחרונה שראיתי אותה הייתי עם שתי מנות מורפיום וחסימה בלב, ותוך כדי שהיא מצילה את חיי היא שואלת מה השמות של הילדים שיהיה מרגיע.
רציתי לקום ולחבק אותה, אבל קוביד רולז ואולי זה מוגזם
נכנסו למשרד, נתתי לה ת׳פרחים
-זה על הפעם הקודמת, והסופגניות זה סתם לקיבה
היא צחקה. וניגשה ישר לתכלס
-אז למה באת רוני
-כואב לי פה. כל הזמן . ושמתי יד על הלב.
לונג סטורי שורט, אחרי שהיא עברה על כל התיק שלי היא אמרה
-אז איך אתה יום חמישי
חשבתי: הזה?? יום חמישי עוד 3 ימים, לא עוד חודש, לא בתחילת 2023. ככה יום חמישי ?
חשבתי…מממ לא יום חמישי יש לי פגישה עם מארק ואז לאנץ באבו דאבי …
עניתי
-חמישי. הזה. מעולה. בטח. חמישי.
וצחקתי מרוב פחד. חשבתי שמישהו חייב לעצב את המשרדים הקטנים האלה. קירות ערומים , שקע חשמל, ודסק פורמייקה. חייב להיות פה לפחות משהו קטן מעץ אמיתי שהיה אפשר לדפוק שלוש פעמים ולהגיד טפו טפו טפו
-יופי, סגרנו, יום חמישי 12:00. פה.

יצאנו מהבניין מיכל אמרה
-אתה בטוח?
רציתי להגיד, תקשיבי, אני קונה כרטיס לפריז, מחכה לכם שם, תאספי את הילדים, אנחנו פותחים פרק חדש ב Place de la bastille. בלי ניתוחים בלי שטויות. על החיים ועל המוות.
אמרתי
-בטוח יום חמישי.
משם הלכתי ללמד, פגשתי את רוני המורה ששאלה:
-נו
-יום חמישי. צינתור
אולי הייתי חיוור אולי בלי לשים לב אמרתי פאק פאק
אבל היא אמרה. אל תהייה לחוץ, זה בקטנה, די שיגרתי היום.
סטודנטים הגישו עבודות על החור באוזון, אל איך שהסינים מגזימים ולמה הכיבוש עוד לא נגמר, אני חשבתי על חור בשריר הלב, איך הורידים מגזימים ולמה הצינתור עוד לא נגמר.
בערב לא דיברנו על זה. מיכל עשתה ספגטי, הרמתי אחת ושאלתי את עצמי אם זה עובי של עורק.
אולי אני צריך לקרוא על זה בגוגל, לא, לא, רק לא בגוגל. הכתבה הראשונה בטוח על תקלה נדירה בצינתורים…vade retro stana
-בוא נראה את הסדרה על הביטלס, מיכל אמרה
אני מודה שהפאסיב אגרסיב של פול על ג'ורג' שרף לי 40 דקות בלי שדמיינתי את עצמי על שולחן ניתוח ומעלי איש עם דפיברילטור משפריץ דם.
ומה נסגר עם יוקו אונו, היא סייקו נכון? … או שזה רק אני.

בצבא הייתי צנחן. לא אהבתי לצנוח בכלל. אחרי הצניחה הראשונה אתה גם יודע מה מחכה לך.
אתה עומד לצאת מהמטוס דרך הדלת תוך כדי טיסה. לא מומלץ בכלל.
צניחה זה בעיקר מבחן אומץ. לא יודע אם היום יש ערך מבצעי בלזרוק מלא אנשים בשמיים ולקוות שהם יגיעו כולם שלמים לקרקע.
בכל צניחה סובבתי סוויטס בראש.
-אתה צונח רוני. זה מה יש. אתה עולה למטוס ועף דרך הדלת. אל תהיה לוזר, אל תחשוב על זה. ולפני כל צניחה חשבתי רק על זה. לא רק שלשלתי גם הקאתי. אבל כששאלו מי מתנדב לצנוח צניחת ראווה למח"ט ישר הרמתי את היד וכששאלו מי רוצה להיות ראשון בדלת, זה שעומד שם כמה דקות בזמן שהמטוס מתיישר עוד כשהאור הירוק…. ישר הרמתי את היד.
מרוב פחד… שלא יחשבו שאני פחדן.

מיכל שאלה,
-אנו מבטלים?
ועניתי
-מחר צונחים.
לא ישנתי כל הלילה ב 5 נרדמתי קצת וחלמתי שג'ורג׳ אומר לי: תברח ופול צועק לי: אתה פשוט לא רציני אי אפשר להתקדם ככה, רינגו ישן בצד, ג׳ון שם לי יד על הכתף וזורק all you need is love. יוקו כל הזמן הסתכלה לי בלבן של העין בלי להגיד מילה
פאק. I am the walrus, Goo goo g'joob

באתר של מחלקת הצינתורים יש סרט אנימציה שמסביר. קומיקס כזה לילדים .
צינתור: עושים לך חתך קטן ביד או בירך ומכניסים לעורק שלך צנתר, צינורית דקה, ודוחפים אותה, מנווטים אותה עד הלב שלך.
לי, רק החלק הזה נשמע כמו מתכון לאסון.
השבוע ניסיתי לנקות בקבוק שמן זית מבפנים עם מקל דק חפיסת בד. בקושי הצלחתי לעבור את הפתח הבקבוק, שלא נדבר על לנקות את הפנים.
אז איך מכף היד שלי אתם מגיעים ללב for crying out loud ? ונגיד הגעתם ללב בלי טעויות בדרך ולצאת דרך הכתף … מה עכשיו? איך יודעים לאיזה עורק להכנס, יש וויז… וריד זה לא משהו ממש ממש דק ורגיש שאם אתה רק לוחץ עליו טיפה בטעות, אופסי, יש חור בעורק הראשי? מבפנים ..!
פאק פאק פאק. וזה לא הסוף עכשיו צריך למצוא ת'סתימה ולנפח גשר, בלון חלול, סטנט שמחזיק את העורק פתוח אבל לא מפוצץ אותו ….
לא משנה שזה מוגש בסרט מצוייר, זה נראה לי כמו סרט אימה.

הגענו כבר ב 11:30 למזכירות. חתמתי כאן כאן וכאן, פתחו תיק. רויטל חזרה עם תיקייה שמה לי ביד
-שמעת מה אמרתי
-מה? שאלתי
-אמרתי שאתה יורד לקומה 1 ועושה קליטה, תאכל עכשיו משהו קטן ואחרי זה אתה בצום, מיכל… תקשיבי את למה בעלך לא איתנו
האיש שישב בחדר המתנה אמר
-אל תהיה בלחץ, זה רק אינסטלציה. פותחים סתימה וחוזרים הבית
נזכרתי ביום הזה בפריז עם אבא שלי, באמת אינסטלטור, שפתחנו סתימה אצל זקנה וכל הרצפה קרסה מרוב ריקבון.

-רוני ?
הסתכלתי על מיכל
-כן כן, צונחים.
מעיין עברה במסדרון.
-רוני , רוצה להיות ראשון? היא זרקה
פאק פאק פאק
-כן, בטח.
-ראשון בדלת

אולי הייתי צריך להיפרד יותר יפה מהילדים, כאילו להגיד משהו חשוב כזה , במקום סתם לזרוק לנרי -תעשה חיים בקייטנה.
עדיף שלא אמרתי לו כלום.
חייב שירותים.
במחלקה אוסמה פתח עוד עבר שוב על כל הפרטים שאל אם יש לי אלרגיות
-כרדית.
-מה?
-לא פשוט שאלת, לא חושב שזה חשוב …
הוא חזר עם צמיד אדום שכתוב עליו "סיכון" .
-למה סיכון שאלתי
-בגלל האלרגיה
-זה לא שאני מפרכס וכאלה, סתם כמה אפצ׳ים
-לא משנה
אחר כך הגיעו עוד אח, נימר, הכניס לי עירוי לוריד.
-אולי תשכב במיטה, שים את החלוק…
נשארנו שנינו בחדר מיכל ואני
היא דיברה על התערוכה הבאה שלה ובכלל איך מוצאים חלל להציג בו, על הפסלים של יויו כוסמה, איזה מוזרה יוקו אונו, נכון ?
נכנס לחדר בחור בן 50 כזה בקול רם עם כיפה שחורה.
-אדרי! .. למה אתה לא לבוש
-מה
-תוריד את הבגדים, כולל תחתונים ותלבש את החלוק. אני נותן לך 10 דקות .. הסתכל על מיכל
-זה יספיק לכם. וקרץ
צחקנו והוא יצא
-ממש הבדיחות של אבא שלך
הורדתי את החולצה והשחלתי את האינפוזיה דרך השרוול. שמתי את החלוק וניסיתי תוך כדי להוריד את המכנס והתחתונים. לא פשוט החלוק הזה… למה חייבים שיראו לך דרכו את התחת … איך אתה אמור לסגור אותו .. זה ל
-אתה מוכן. יאללה שכב על מיטה אני לוקח אותך
-עכשיו?
-נו , אז מתי
גילגל אותי במחלקה אני על המיטה, מיכל לידי והמשיך כל הדרך בדיחות אבא.
בסוף הגענו לדלת והוא אמר למיכל
-גברת, תעזבי קצת את הבן אדם, תני לו חופש… שתדע לך מי שמשלם פרימיום מקבל עוד תוספת של 40 דק בלי האישה
שוב צחק.
מיכל שמה עלי את הטלפון ואמרה. תעדכן אותי.
התנשקנו לשלום כאילו אני יוצא למכולת וחשבתי מה אם זה הייתה הנשיקה האחרונה, איזה פארש אני.
מאחורי הוילון לידי מישהו אמר
-שלום אדוני אני ראש המחלקה לכירורגית לב, גילינו אצלך כמה עורקים חסומים, אתה ממש בסכנה, אתה חייב ניתוח מעקפים, אולי כבר בימים הקרובים
חשבתי פאק פאק, מה אני עושה פה עם הכאבי פאנטום שלי, קום ולך הבית… ומה אם גם לי יש מלא חסימות, אפילו רק 3 או 2
פאאאאק
-אתה רוצה לעשות פיפי אחרון שאלה גילי.
אני רוצה לשלשל חשבתי.
-כדאי לך עכשיו כי אחרי זה…
-טוב
-קמתי עם התחת חשוף ונכנסתי לשירותים. עשיתי פיפי וסלפי. שלחתי למיכל.
הכל בסדר.
-יאללה בוא
-עכשיו ?
-נו, אז מתי

לפני צניחה כשכולם כבר במטוס המדריך צועק
-ביקורת לציוד התפקד!!
זה הקטע שקמים, עומדים בשורה, מתקדמים בצעדים קטנים לכיוון הדלת
זה גם הרגע שחלק פשוט נשארים לשבת, אומרים די, אני לא צונח.
-אתה בא?
התחלתי לרוץ עם החלוק פתוח מאחור והאינפוזיה ביד אחרי גילי.
במטוס, במיוחד אם אתה ראשון, כשהדלת נפתחת זה הרגע שאין ממנו אחורה.
נפתחה הדלת האוטומטית של חדר הניתוח.
חלל של 80 מטר כולו לבן מלא ציוד רפואי מסודר בארונות שקופים, ויטרינה ענקית
ומאחוריה בקונטרול 3-4 אנשים יושבים מול מחשבים. באמצע החדר שולחן הניתוח, מעליו מן מכשיר רנטגן עגול, כמו כסא של חללית, מסך שחור ענק.
פאאאאק
גילי אמרה
-חכה אני מביאה לך שרפרף לעלות.
נשכבתי על השולחן. מהחלון בקונטרול ראיתי את מעיין מדברת עם הרופאים. לחצה על כפתור וברמקול בקול רעם היא אמרה
-גילי, תני לו ווליום , הוא לחוץ.
אני… לחוץ… מה פתאום
גילי חזרה עם מזרק חיברה לי לברז הקטן בוריד ולחצה.
שמתי לב שיש לה חלוק מלא גולגלות אדומות ועל הצוואר מחזיק תג של בוב ספוג.
-אני אוהב את החלוק שלך
-אתה מוכן? שאלה מעיין.
לא, אני רוצה הבית
הרמתי את האגודל כמו טייס קרב בקוקפיט.
-יאללה, התחלנו.
-אתה תרגיש דקירה, זה חומר להרדמה מקומית של היד.
ובאמת הרגשתי דקירה
התחילו לזוז סביבי לוחות והיא נתנה כמה פקודות קצרות לחדר בקרה.
-אתה תרגיש עכשיו גל חום, זה חומר שמרחיב כלי דם, אל תלחץ .
-עכשיו אני מחדירה את האנטר, והרגשתי את הצינור הדק עולה ביד
בראש שרתי here come the sun
המסך לידי נדלק
-אני מזריקה יוד
ובום… בשחור על לבן-אפור, עץ הפוך, שורש ומלא ענפים דקים וארוכים.
זה הלב שלי על המסך
פאק זה הלב שלי
– זה הלב שלי ?
– כן
ראיתי גם במסך את הצנתר מחפש שם בין כל הענפים[, מעיין דיברה עוד עם הקונטרול, משכה הזיזה, עברו כמה דקות, סובבה את הכיסוי השקוף שחצה בינינו
-סיימנו את הבדיקה… אתה פיקס. אין שום חסימה.
יססס. Lucy in the sky with diamonds
חשבתי לקום ולצאת
-רוצה שנעשה את הבדיקה גם של הנימים על מעטפת הלב
מה את שואלת אותי… ברור שלא, בואי די, לא חייבים לחפש כל פאק אפשרי, עזבי מעיין, יום קצר, יש לך גם בטח מלא חולים יותר רציניים ממני
אמרתי
-בטח. ושוב עשיתי לייק עם האצבע.
-מעולה, אני מזריקה לך חומר שיגרום לך עכשיו להרגיש כאילו אתה אחרי מאמץ . אל תלחץ.
חברה לצינורית מזרק ולחצה
הרגשתי ישר כמו בסוף התקפה בכדורסל, אני עומד כפוף על המגרש עם שתי ידיים על הברכיים. גמור. לקחתי נשימה עמוקה.
הלב שלי שוב נדלק על המסך. פאפאם, פאפאם.
לא יודע כמה זמן בדיוק עבר 2 דקות. 20… אבל בסוף מעיין אמרה.
-זהו. אין לך כלום. הכל תקין, יותר מתקין. סיימנו.
משכה והרגשתי את החוט עושה את כל הדרך חזרה החוצה.
או פאאאק
השכיבו אותי להתאושש כמה דקות במסדרון.
דמיינתי או באמצע הצינתור ביקשתי מגילי שתצלם אותי.
חיפשתי את הטלפון עם היד על המיטה, פתחתי את האלבום, והנה תמונה שלי שוכב מתחת לחללית

ישי גלגל אותי חזרה למחלקה.
-נו איך הייתה החופשה מהאישה?
בחדר מיכל הסתכל עלי ואמרה
-די רוני עם השטויות, אתה לא עושה את זה שוב.
התנשקנו, לא כמו קודם.
זוהר האחות באה ואמרה שאני יכול לשתות קצת ולקום כשאני מרגיש בסדר.
התיישבתי, כל מה שהטריד אותי זה : איפה התחתונים שלי. החלפתי לחולצה הירוקה שלי. מיכל הביאה קפה. שתיתי לאט עם כפות הרגליים על הרצפה וחשבתי, איזה כיף להרגיש את הקור של הרצפה.
נכנסו שני דוסים ושאלו אם אנחנו מצטרפים להדלקת נרות .
יצאנו לדלפק עם כל האורחים והאחריות של המחלקה, שרנו באנו חושך לגרש. פגשתי שוב אמא שהכרתי בבוקר בתור למזכירות, סיפרה לי שהבן שלה גם יצא מהניתוח והכל בסדר והתחבקנו
צעקתי לנימר: תשיר ! והוא צחק מתחת למסכה.

מעיין הגיעה לשחרר אותנו הבית.
-לא יודעת ממה הכאב, יש ספרים שלמים על כאבים אחרי התקף לב … מה שבטוח מהצינתור… זה לא מהלב שלך.
שאלתי אם מותר לחבק, ולפני שהיא ענתה לחצתי אותה.
כבר כואב לי פחות
פאקן סופאר הירו.

בתמונה : יאללה יאללה , שים חלוק .

תודה ענקית לאיכילוב – המרכז הרפואי ת״א .
אולי אצלכם זה הרגיל, לי זה הרגיש כמו סרט גיבורי על
תודה לצוותים המדהימים במחלקת לב וצינתורים, לרויטל, אוסמה, נימר, גילי, זוהר, פנינה, ישי
תודה לורין
ותודה מעיין. קפטן מארוול זה פינאטס לידך.

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא