79
הזונות של פיגל היו זקנות
פריז. 13:30
-אבא בוא נעלה על הרכבת הקטנה הזאת
-מה פתאום זה לתיירים
-די, רוצים את הרכבת
-נו מספיק, זה ממש לפראיירים
-תקשיב רוני, אנחנו עושים את הסיור רכבת בשכונה ואתה יכול לחכות פה.
אז עלינו על רכבת הילדים ב sacree Coeur וחיכינו ליציאה
-סליחה אדוני .. מתי זה מתחיל
-עוד 8 דקות
איש עבר עם רמקול על הכתף, הסתכל על כל התיירים יושבים, מחכים לצאת להרפתקה וצעק בכל רם
-וואיק מי אפ ביפור יו גו גו
הסתכלתי על הנעליים שלי
ב 82 גרנו ב Aulnay sous Bois . פארוור שקט ועלוב צפונית לפריז.
פעם בשבועיים אמא שלי שלחה אותי וקרין אחותי לסוף שבוע אצל אבא בעיר הגדולה.
-הנה 50 פרנק לכרטיסי רכבת ולמטרו. אתה לא עוזב את קארין לשנייה, לא עוצר בשום מקום, לא מדבר עם אף אחד. ברור ?
– ביאן סור bien sure . ברור
הטריק שלי היה לעלות על הרכבת בתחנה הישנה במקום הRER, הרכבת המהירה, בתחנה החדשה . זה דרך יותר ארוכה אבל לא בדקו שם כרטיסים . כמעט. מקסימום קופצים מהרכבת שנסעה ממש לאט. כל הילדים עשו את זה . וככה חסכתי כל פעם 30 פרנק.
קרין אף פעם לא הבינה למה אני מתעקש שנשב ליד הדלת, כל הדרך בהיכון. עד ל gare de l est, לחוץ שיתפסו אותנו, אבל… המיליונים .
בפריז זה כבר היה סיפור אחר. שם אין סיכוי לברוח מהשוטרים. המטרו היה ג'ונגל תת קרקעי . הומלסים גרו בתחנות, ב Gare Du Nord , מכרו סמים ובסמים ושעונים ואננס. מחליפים ב Barbes .הרכבת יצאה לשתי תחנות מהאדמה וריחפה מעל tati והכנופיות, אפריקאים ואלג'יראים, מקוריים, טורקים, פאנקיסטים . וריח של חיה מתה כל הזמן.
אני וקרין חיכינו על הרציף. בצד השני הגיעה חבורה לבושים כמו חוטבי עצים בסרט גרמני, חולצות משובצות בגדי עור, חותלות, גרזנים והכל. קפצו לתוך הפסי רכבת וחצו לצד שלנו . אני החזקתי את קרין חזק ביד. אחד עצר, הסתכל עלינו ואמר
-ז'וייו נואל joyeux noel
ונופף את הגרזן
קרין אמרה
-אבל לא קריסמס
אמרתי לה
-ששש
-אתה מוחץ לי ת'יד
הרכבת הקטנה יצאה לדרך, ירדנו את ה Butte Montmartre תוך כדי הסברים ב 2 שפות (צרפתית, וצרפתית במבטא אנגלי) על איך טולוז לוטראק היה יושב פה וכאן אתם יכולים לראות את הבית של סלבדור דאלי. התיירים האמריקאיים מאחורינו צילמו את rue Des martyrs, כאילו וינטאג'. דימינו את וודי אלן צועק : אקשן
אבא שלי היה גר ברחוב הזה. מס 81
מול Michou. המקום הראשון בצרפת עם מופעי דראג. עוד לפני שהמציאו את המילה דראג. קראו לזה אז travestie, coccinelle , או : ההומואים. Les PD
אוטובוסים של בלגים נשפכו כל ערב בשכונה. Pigalle הייתה מרכז תעשיית האהבה, מעוז עובדי הלילה והפיתוי … או כמו שקראו להם אז: זונות
צרפתים של שנות ה80 הלכו לזונות. ברבים . Aller aux putes . כאילו אתה בא לכמה כל פעם .
ואם אתם מדמיינים לכם את ג'וליה רוברטס במולן רוז', אז לא . הזונות של פיגל היו זקנות, לבושות מוזנח, אודם מרוח על השיניים, קצת מפחידות.
-רוני, אתם לא עולים הביתה דרך הזונות בrue Houdon !
-ביאן סור
-תמשיכו על בבולברד עד הפינה של הרחוב ותעלו משם.
על Boulevard de Clichy היה פיפ שוו. כן .כן . נשים על במה, לבושות קצת, וצרפתים שזורקים מטבעות שיורידו הכל.
-ורוני… על תעצורו ב"מופעים", טוסו ישר הבית. כן ?
-ביאן סור ממאן . Bien sure maman
וממש על הפינה של הרחוב היה בית קולנוע למבוגרים . פתוח 24/7.
3 סרטים ב25 פראנק רק היום
ועד היום, אני עוצם עיניים, ורואה את הפוסטרים
-ואל תעצור ליד הקולנוע. טוב ?
-ביאן סור
הנהג עצר ברמזור.
פה פעם היה בולאנגרי, בערב אבא היה שולח אותי לקנות בגט
-מהר לפני שישארו רק את השרופים.
בתור כל הזונות של השכונה הכירו אותי
-רוניל'ה, איך אתה השנה בבית ספר? , אתה תלמיד טוב ? זה חשוב!
-ביאן סור מדאם
עכשיו זה בית מאפים פנסי עם שלט Depuis 1986 .
עלק
ירדנו בסוף הסיור . מיכל שאלה
-נו אתה רואה, זה לא היה כל כך נורא .
-ביאן סור
נרי שאל
-אבא, אתה בוכה
-אני, מה פתאום. זה הרוח בעניים
-אבל אין רוח
-שששש, תן לי יד
בתמונה , rue Des martyrs, ארבעים שנה אחר כך . מצד שמאל בכחול ,פעם היה בולאנגרי, עכשיו זה בוטיק.
