81
צייר כבר לא יצא ממך
ב93 אחרי הצבא, חזרתי לקיבוץ לעבוד.
בפברואר לקחתי יום חופש משדות התירס בעמק החולה ונסעתי למבחני הכניסה של בצלאל.
בשלחין, זורדה שאל
-למה אתה מבזבז יום עבוד על כאלה שטויות. בוא איתנו במקום. תערוכת טרקטורים בתל אביב !
ואח של אביגייל אמר
-כל הבצלאל הזה, כולם כוסיות .
וחזרו לדבר על מי באמת יותר טוב . בירד או מג'יק
בסוף התקבלתי אבל במשק החליטו ש
-אנחנו מרגישים שאתה צריך לעבוד פה עוד שנה
-אבל סיכמנו ש..
-זה מה שהחלטנו
אז עזבתי
ארזתי הכל בשלושה קרטונים ושתי תיקים, ערן לקח טרנספורטר מנטפים והעביר אותי מהגליל לירושלים, דרך הבקעה.
-לאן בירושלים ?
-סידרו לי מהסוכנות היהודית חדר בקרית יובל.
אוקטובר 94, בדלפק של המעונות לא ידעו מי אני
-תשאיר פה את הדברים שלך ותחזור עוד 3-4 ימים, עד שנמצע לך חדר. אולי 5.
לילה אחד ישנתי אצל מילטון וביום הראשון של הלימודים גיליתי שחלק מהעובדים הערבים ישנים בקומה 3. יש אפילו מקלחת . זה סידראותי לכמה לילות.
התקבלנו 25 אנשים . כיתה 1 . לא היה שנקר, חולון, ויצו . כלום . רק אנחנו 25 סטודנטים . לי היה ברור שהתקבלתי בטעות ועוד שניה עולים עלי
-למה אתה אם נעליי צנחנים ? שאל אותי איתן, בזמן שאייזנשטיין , ראש המחלקה ,קיבל אותנו ב
-אתם הקרם דה לה קרם, פה זה קורס טייס של לימודי העיצוב.
נזכרתי איך נפלתי מטיס כי לא הבנתי מילה בעברית ואיך כולם כל הזמן תפסו תחת
-זה הנעליים היחידות שיש לי… הם ממש נוחות.
אני רציתי ללמוד לצייר קומיקס. ספיידרמן כזה . וגיליתי שזה בכלל לא המקום.
סמסטר הראשון למדנו טיפוגרפיה, חשיבה קונספטואלית, רישום, קומפוזיציה וצבע…
באחד השיעורים ציירתי פורטרט שלי מתמונה מגיל 4.
המורה אמר
-ניראה לי שצייר כבר לא יצא ממך
-אבל פה לומדים את זה, לא ?
-לא חושב ששווה לך להתעקש בכיוון. ואוסיף … אני מצטט
-בכלל יש בינך לבין המחלקה לתקשורת חזותית פער תרבותי שלא ניתן לגישור.
בלי שמות.
בסוף שנה א עזבתי את הנעלי צבא , ואת המעונות בקרית יובל ועברתי לגור עם ז'אן מארק ותמר ברחוב בני ברית.
תמיד ישנו אצלנו חברים בסלון ובנג'מין ב2:00 לילה פלט כדור, עשה חור קטן בקיר גבס לתוך החדר שלי .
אבל זה סיפור אחר
בתערוכת גמר, ג'וגול אמר שתולים רק עבודות משנה ד' והתעקשתי לתלות את הפורטרט משנה א
-למה , מה יש לציור הזה שאתה חושב שהוא צריך לעניין את כולם
-אני אוהב אותו …
ועברנו לתל אביב, עברנו דירות ותמיד תליתי את הציור פה שם , בחדר מדרגות .
בוקר לפני כמה ימים . טוק טוק טוק
מיכל פותחת את הדלת
-שלום
-שלום , באתי בשביל הדירה למכירה בביניין אומרת בחורה בלונדינית בת 40 במבטע אמריקאי
-אנחנו לא מוכרים, אבל אולי הדירה ממול …
-אה לא סורי, מצאתי את הדירה, אני רציתי לשאול אולי את יודעת של מי הציור בחדר מדרגות .
-איזה ציור
-הפורטרט של הילד
-כן זה של רוני
-אני מאד אוהבת אותו , את חושבת שהוא היה רוצה למכור לי אותו ?
מפה לשם ארזתי את הפורטרט בפצפצים והוא עכשיו נוחת בניו יורק, 3-4 ימים עד שיצאו לו פינה משלו . אולי 5
