84
-אבא חכה לי
-אבא חכה לי, חכה לי
30 מטר לפני, אבא שלי הולך, נעלם לתוך המון האנשים של ה-forum Des halles
פאריס. 1980, אני בן 10 ושוב הלכתי לאיבוד
בין כל הפרצופים הוא מסתכל עלי, קצת מאוכזב שאני לא עומד בקצב, עושה עם היד, יאללה בוא כבר אני מאחר
-למה אתה לא מחכה לי
-מחכה מחכה
לפני שנה התיישבנו אצל הגיריאטר, הרופא אמר לאבא שלי
-צייר לי בבקשה שעון
צייר עיגול, שם את מס אחד למעלה במקום ה-12, המשיך עד 7 צפוף צפוף והחזיר את הדף
-כל הכבוד דני
אמר הרופא וסיכם בתיק: ירידה קלה בקוגניטיבית.
אני בכיתי בשקט שאבא שלי לא יראה.
חברה אמרה לי שככה זה מתחיל
-אתה חייב לקדם עניינים, הוא צריך עזרה
אז פניתי לביטוח לאומי,
אמרו
-בטח, בטח, רק תביא לנו את הטפסים.
2023 כיכר דיזנגוף
-אבא תן לי יד
-לא צריך
-אבא אתה עוד שנייה נופל
-תעזוב
מוריד את הכתפיים, נותן כמה צעדים קטנים ומהירים, כמו רץ שזורק את עצמו על קו הסיום בסוף תחרות 100 מטר
אני תופס אותו בגב
-אבא אתה תיפול
הוא מתנשף, מבולבל, מסתכל עלי
-תעזוב.
ממשיך ללכת
-אבא זה לא הפניה של הבית
אתה ואחותך סתם מבלבלים אותי
זה אלה, הבת שלי, אבא, אלה , זוכר?
-תעזוב, תעזוב
ב-73 כשפרצה המלחמה אבא שלי היה בצרפת. הייתי בן 3, קרין אחותי רק נולדה.
הוא ארז תיק ונסע לשדה תעופה.
בדוכן של אלעל אמרו לו
-כל הטיסות לישראל בוטלו.
אבל הוא מצא טייס שאמר לו
-הצבא האמריקאי עושה עצירת תידלוק באירלנד. משלוחים של תחמושת וציוד לארץ. זה הסיכוי היחיד שלך להגיע לישראל…
הוא עלה על מטוס תובלה לדבלין ומשם לקח טרמפ עם ה-USAirForce, לבן גוריון.
נלחם ברמת הגולן, בסיני, איבד חברים וחלק מהנשמה שלו
בלי שאלות, בלי למלא שום טופס.
אחרי חצי שנה שוב, ושוב, ושוב התקשרתי לביטוח לאומי לשאול
-מה קורה עם הפניה לגבי אבא שלי
-מה המס הסודי שאלה הפקידה
-כל פעם את מבקשת מספר סודי וכל פעם אני אומר לך שאין לי כזה… אף פעם אתם לא נותנים לי כזה…
-אדוני
בסוף היא קראה במחשב שהפניה שלי נדחתה
-למה
-לא כתוב
-איך זה יכול להיות??
-אדוני, אדוני …
וסיכמה: תגיש עירעור
ועברו עוד חודשיים ואמרו
-התיק נדחה כי לא הגשת את הטפסים בזמן
-אבל… שלחתי לכם כל מה שביקשתם, כולל תלושי משכורת של אבא שלי מ-2007 מצרפת… אפילו שלחתם לי אישור שקיבלתם את זה… בזמן
-אדוני
-ובכלל למה יש זמן? לא הבנתי? איך זה קשור
-אדוני
-מההההה?
-זה מה שכתוב פה. אתה צריך להגיש הכל שוב. הפעם בזמן.
-את יכולה פשוט לקחת את כל מה ששלחתי לכם עד עכשיו ונעשה הגשה חדשה
-לא
-למה
-ככה
-יכול להיות פשוט שאיבדתם את המסמכים?
-אדוני אתה צריך לשלוח אתה, הכל מחדש. כולל ביקור אצל רופא
-את יודעת מה התור לביקור אצל גיריאטר
-לא
-4 חודשים
בששת הימים אבא שלי היה מהחיילים ששיחררו את הכותל .
-רוני, גדוד 890 של הצנחנים, זה לא כמו היום, אתה מבין
-כן
-ביקשו להכנס עם כידונים מורכבים על הרובים, שלא נירה בכותל, ועשינו אימונים שדוקרים את הירדנים ככה, אתה רואה, אתה מחזיק את הנשק…
-דני מה אתה מספר לילד, באמת
-אבא, אתה זוכר, כשהייתי קטן, סיפרת לי איך כבשתם את הכותל?
-לא
-נו, עם הכידונים
-תעזוב
עברה שנה. בביטוח לאומי אין לחץ.
הפקידה מבקשת עכשיו מסמך חדש
-כזה שכתוב עליו Les impots. אישור שהוא לא משלם מיסים בצרפת…
-אבל לא ביקשתם את זה עד עכשיו… הוא גם כבר לא גר שם 10 שנים… יש לכם את החשבון בנק שלו, את המשכורות שלו מימי אריק שרון, מה עכשיו
-עכשיו, את הטופס הזה
-את יכולה להגיד לי איך קוראים לטופס הזה בדיוק, או לשלוח לי כזה לדוגמה… שאדע מה לחפש
-לא. אתה תמצא כבר
ביררתי בצרפת, אמרו לי
-אבא שלך לא רשום באף משרד ממשלתי אצלנו
הפקידה בביטוח ענתה
-לא יכול להיות
-אבל…
-אדוני
כל כך הרבה זמן בשנה האחרונה חיכיתי על הקו
-תמתין אני מעלה את הנתונים, שניה אני בודקת, יש לך מס' סודי, אדוני, לא, שלח את הטופס. לא את הטופס ״החדש״, לא התקבל, לא עבר, אולי פקס, שומה יש לך אישור שומה? מ2007 יש לך ?
כל כך הרבה זמן שגם אני מאבד קצת קוגניטיביות. אולי דימיינתי, אולי באמת לא שלחתי להם, אולי אני סתם מדבר עם רובוט
פעם הייתי צנחן, כזה שיוצא לכל משימה, שלא נשבר
ואחרי כל הויכוחים הצעקות ההתחננויות… נשברתי.
כל מה שהיה צריך זה פקידה מנומסת בביטוח הלאומי
השבוע שלחתי מייל לתוכנית "יהיה בסדר". כמו בכל רפובליקת בננות, אולי ככה זה עובד. צעקות ברדיו.
הם דווקא ענו לי תוך כמה שעות
תודה על פנייתך. מבינים אבל אנחנו מקבלים 600 פניות כל שבוע, לא בטוח נגיע לתיק שלך בקרוב.
600 כל שבוע!! אלפים כל חודש.
ישראלים כמו אבא שלי שכבשו את הכותל עם הידיים, שחצו את התעלה בלי להסס ,שבנו את המקום הזה
אלפים שמחכים שתבוא עזרה… מתוכנית רדיו!
התחקירן של התוכנית התקשר אתמול לקח פרטים. היה ממש נחמד, ובסוף אמר
-שמעתי הרבה סיפורים… הפעם הפתיעו הביטוח הלאומי
-עזוב רוני
-אבא אני בא מחר לקחת אותך לכמה ימים
-עזוב עזוב
-אני בא. אל תשכח את התרופות שלך
-אבא… התרופות שלך?
-איזה תרופות
-ללב שלך
-לא יודע
-שכחת
-עזוב
אנחנו יושבים בחוף גורדון מול הים. שמש של חורף
-לזה התכוונת אבא ?
-מה ?
-סתם אני מדבר עם עצמי
לזה התכוונת, על זה נלחמת.
ספר לי על החלום שלך, על ישראל בשנות ה-60 , ה-70 , בקיבוץ, זוכר שהכרת את אמא ?
זה החלום הציוני שלך?
זה החלום הציוני שלי?
פעם בשנה רצים למקלטים, מבצע בשטחים 1 לכמה שנים
דירות שאף אחד לא יכול לקנות, משכורות שלא סוגרות את החודש
חמאה שנעלמת מהמדפים.
4 חודשים תור לרופא…
כולם שונאים את כולם.
ופקידה שאומרת: אדוני
והפוליטיקאים. אלוהים. הפוליטיקאים.
50,000 שח כל חודש על להמציא חוק מאסר לשרוול קצר בכותל .
-אבא אם היית יודע לא היית משחרר את ירושלים, אני אומר לך
-מה?
– כלום. עזוב
-אבא חכה לי, חכה לי
10 מטר לפני, אבא שלי הולך על הטיילת לתוך המון הקורקינטים
תל אביב 23. אני בן 52 ושוב הלכתי לאיבוד
בין כל הפרצופים הוא מסתכל עלי, עייף, עושה עם היד, יאללה בוא כבר אני מאחר
-למה אתה לא מחכה לי
-מחכה מחכה
