90
התקבלתי לבצלאל
כששואלים אותי מאיפה עליתי אני אומר צרפת
-אבל איפה
-פריז כזה
האמת שלא גרתי בפריז. אבא שלי היה גר בפיגל (פיגל- גם כן פריז) והיינו נוסעים אליו בסופי שבוע. אני גרתי עם אחותי בפרוורים, בצד השני של הperipherique.
הפרוורים. Bondy , Bobigny ,Noisy le sec, Aulnay sous Bois
מקומות פחות תירותיים… לא השןזאליזה. בוא נגיד שהיום לחלק מהשכונות שגרתי בהן, המשטרה הצרפתית לא נכנסת, ואם כן אז בטור משוריין.
אחוזי ההצלחה בבית ספר היו… לא גבוהים. רוב הילדים נשרו, עברו לבתי ספר מקצועיים ללמוד להיות חשמלאי או בנאי, מכונאי או אינסטלטור.
אף אחד מסביבי לא חלם בכלל לסיים י'ב או לקבל תעודת בגרות. זו פשוט לא הייתה אופציה. בראש.
על הקירות בcite בבוביני היה כתוב no futur , ולפני כמה שנים כשעשו שיפוץ החליטו שאת הבניינים האלה אין מה לנסות להציל ופשוט הפילו אותם. מחקו.
לונג סטורי שורט עזבתי. ברחתי הכי רחוק מ ה"אין עתיד" הזה. Israel. עשיתי בגרויות צרפתיות. Bacalaureat . וריל סטורי – סיימתי בהצטיינות. התגייסתי לצנחנים, ועם השחרור ניסיתי את מזלי בבצלאל.
ובאמת, בניגוד לכל הסיכויים … התקבלתי. סיימתי והייתי לאחד המרצים הצעירים במחלקה לעיצוב גרפי.
עד היום אני מרצה באקדמיה – בשנקר, שנות אור מהסמים, האלימות והטירוף של השכונה ב 93'.
ב 2004 מיכל ואני פתחנו בית ספר קטן (פושפין) שמכין סטודנטים ללימודים אקדמיים. מכינה לעיצוב. והשנה אני סוג של סוגר מעגל.
בפעם הראשונה אני יכול להציע מלגת לימודים מלאה לנרשמים שמגיעים מהפריפריה .
לא רק אחת . 20 . חינם.
אני כל כך מכיר את התחושה ש"אין עתיד", הכלא המנטלי הזה שאומר
-מה יש אפילו לנסות, אין סיכוי.
אז אם את/ה מסתכל על בניין ושואל את עצמך
-מי מי הגאון שתיכנן את זה
-אם את חולמת להיות מעצבת אופנה, מעצב תעשייתי, אם את לפעמים אומרת לעצמך
-איזה כיף אם הייתי מאיירת ספרי ילדים, קומיקס , עושה לוגו , קמפיין…
פשוט יאללה בואי, בוא .
נעזור לכם להגשים את החלום . 
בתמונה למעלה
אני והחברה חולמים פריז 1988
למטה
במכינה, מגשימים חלומות 2023
לינק למכינה בקומנט הראשון
