98
הclarks עם החור
-רוני ?
-מה, אבא מה
-הבטחת
הוא יושב על הספה מסתכל עלי כועס
-שעתיים אני מבשל אוכל לחג, תן לנוח דקה ונעשה את זה
-אתה חושב רק על עצמך. אתה. אתה. רק אתה
-אבא באמת…
-אמרת שתגזור לי ציפורניים!
-עוד מעט
-אחרי זה תשכח
החתול קופץ עליו מגרגר
הוא לא זז, לא מתייחס, לא מוריד ממני את המבט
כשהייתי קטן הוא תמיד היה עושה את זה.מסתכל עלי במבט נוזף בלי להגיד מילה.
צרפת 1983
היה לי שיער ארוך עד הכתפיים
התלבשתי… היה לי כובע כמו הזמר של cure, ז'קט ג'ינס כמו בdepeche mode ומלא צמידים כמו A-ha
ההורים היו גרושים, גדלנו קרין אחותי ואני עם אמא, שלא היה לה תמיד כסף לנעליים חדשות. אז ב clarks שלי היה חור וסידרתי בסולייה חתיכת פלסטיק כדי לא לגעת בריצפה. בימים של גשם המים היו נכנסים אבל אהבתי את ה clarks שלי.
הרגשתי איתם קול.
הייתי ביישן ולא תמיד הרגשתי קול
אבל שיחקתי אותה קול.
את החגים עושים עם אבא בפריז
הוא היה האינסטלטור הראשי של ה forum Des halles . המול הכי גדול בפריז
שם היינו נפגשים.
אני וקרין נוסעים לבד שעה ברכבת מהבית ב aulnay-sous-bois
ל gare-de-l'est , משם מטרו
קבעים ליד Porte Lescot
מרחוק ראיתי אותו, עומד בבגדי עבודה, התיק כלים על הכתף
עשיתי לו שלום עם היד
וראיתי שהוא רואה אותי, אבל לא ענה.
המשכנו להתקרב וכל הזמן המבט הזה שלו.
-הי אבא
-זה הבגדים שלך לחג?
הסתכל עלי מלמעלה למטה
בשנייה הפסקתי להרגיש קול
-אנחנו מוזמנים הערב למאיר, אמרתי לך
-אני…
-אז למה אתה נראה כמו פליט מרומנייה, תראה איך אתה לבוש! אתה מקבץ נדבות?
-זה ה…
-אנחנו קונים לך עכשיו נעליים ומכנס!
נכנסנו לחנות של נעלים פנסיות, משהו עם לוגו של הממלכה הבריטית, נעלי עור לחתונה, ליום הראשון ללימודים בsorbone, נעליים שצריך chausse pied, כף עזר, רק כדי ללבוש אותם.
-אבא אולי Nike , Converse, Van's?
בגלל התפקיד שלו, הכירו אותו בכל חנויות, כולם היו נחמדים אליו, עשו לו מחירים
-דני מה נשמע ?
-אני צריך נעליים לילד
המוכר הסתכל עלי כאילו אומר
-קלירלי זו לא החנות הנכונה לבן שלך
-דני … אתה בטוח שהבן שלך…
-כן כן . נכון רוני? תבחר נעל שאתה אוהב !
-אבא אין פה כלום שאני אוהב
לקח אותי הצידה ואמר בקול חלש עם המבט הזה שלו
-אני לא רוצה לריב איתך… אתה יודע כמה עולות פה נעליים? תבחר, או שאני בוחר…
הוא בחר נעלים חומות, משהו שמתאים לנשף אצל ראש ממשלת דנמרק.
-את הישנות תזרוק.
-אבא, למה?
-כי יש בהם חור
קרין אמרה
-גם אני רוצה נעליים
הסתכל עליה
-את לא צריכה, את לבושה יפה
בינתיים דחפתי את הclarks עם החור בתיק. המוכר קרץ לי
משם יצאתי בצליעה מרוב כאבים בגלל הנעלים החדשות ונכנסנו ל Celio.
הוא תמיד היה אומר
-סליו זה הבגדים הכי יפים
אני שנאתי את סליו
הוא בחר מכנסי קורדרוי אפורים עם פנסים ומכפלת.
בערב חג כולם אמרו
-רוני, איזה יפה אתה לבוש.
אני הרגשתי מכוער, מחופש, מושפל.
רציתי למות.
בכלל, אני שונא חגים
למחרת יצאנו מפריז חזרה לשכונה בפרוורים
בתחנת מטרו pigalle חיפשתי פינה שקטה, אבל בסוף, פשוט, על הרציף, מול כולם הורדתי נעליים, מכנסיים והחלפתי חזרה לבגדים שלי. לנעליים עם החור. התביישתי כל כך שעד היום אני אדום רק מלכתוב את זה
קרין אמרה
-רוני כולם ראוים לך ת'תחתונים
שני פאנקיסטים עברו ואחד אמר
-קול
2023 תל אביב
-רוני
-מה אבא?
-אז אתה גוזר לי ציפורניים?
-עוד מעט אבא …לא שכחתי. אל תדאג.
הוא נועץ בי את המבט. החתול עדיין עליו
-ומה עם המכנסיים?
-מה?
-המכנסיים שלך. אתה מחליף אותם?
-לא, למה
-אני אומר לך. אתה צריך להחליף אותם. זה חג היום
-אבא ,אתה יודע שאני בן 52
-אני אומר לך. תחליף מכנסיים, אני לא רוצה לריב איתך
-אבא…
-הם לא יפים. תחליף. יש ארוחה אצל מאיר.
כבר יותר משנה שהזיכרון של אבא שלי עושה delete לכול התיקיות של החיים.
הרופא אמר
-תזכיר לו, לפעמים זה עוזר
-אבא מאיר נפטר לפני שלוש שנים. זוכר?
-מאיר מת? אה כן, ברור, אבל בכל זאת ערב חג, פריז, כולם יהיו
-הערב זה אצל יעל אחות של מיכל
-נו
-בתל אביב. זוכר?
-מה, אבל עכשיו אנחנו בפריז, איך נגיע עם האוטו שלי לתל אביב
-אין לך אוטו יותר אבא
-יש לי, למעלה, בסלון
-אבא
-מה
-באו נגזור לך ציפורניים
-סוף-סוף. אני מתחנן כבר שעה. מה היה לך כל כך קשה?
-צודק
-וגם רוני
-מה?
-שלא תעיז לצאת מהבית עם הנעליים האלה
——־–־—–־—-
בתמונה:
-נרי?
-מה אבא
-ככה אתה בא לארוחת ערב, אתה נראה לבוש לכדורסל?
-כן… מה, לא יפה ?
-יפה יפה
