105
אכלתי פיצה
-משטרה שלום, במה אפשר לעזור
-שלום… אבא שלי נעלם
-מה ?
-אנחנו לא מוצאים אותו. יש לו דמנציה… זה קרה פעם ואחרי שעה מצאנו אותו בתחנה מרכזית של תל אביב
-הוא מתל אביב?
-נתניה
-אוקי תן לי ת״ז ,כתובת, אתה יודע מה הוא לבש?
בפריז, הייתי בן 13, הוא נתן לי פעם מעיל עור
-למה אבא? אני לא מתלבש ככה
-זה מעיל טייסים, עור אמיתי, זה הכי יקר שיש. עכשיו הוא קצת גדול אבל עוד שנה זה יהיה לך בול
-אני לא אלבש את זה עוד שנה, למה אתה קונה בגדים בלי לשאול אותי ?
-זה הבגד הכי יפה שיש לך, אתה ניראה מוזנח כמו הומלס. תתלבש כמו בן אדם כבר!
הוא תמיד התלבש יפה, מגהץ את המכנסיים עם פנס באמצע, חולצות לה-קוסט.
שנאתי את זה.
-אדוני, מה הוא לבש
חשבתי שבגלל המחלה הוא קצת רזה והבגדים גדולים עליו ויש לו לפעמים כתמים על החולצה, הוא הולך שפוף, כובע צמר… ניראה קצת הומלס כזה
-אדוני
-הוא לבש ג'ינס שחור וג'קט צמר שחור
-יש לו תיק?
יצא מהבית בלי כלום
ב13:00 נכנסתי לכיתה שלי בשנקר
התחלתי לעבור על עבודות
ב14:00 קמתי לשים את הטלפון בטעינה, נדלק המסך עם הודעה מנימה העובד ההודי של אבא שלי
״אבא נעלם . יצאתי כמה דקות לדואר. חזרתי הוא לא בבית, כל הדברים שלו פה, התיק מפתחות ויזה, אני מחפש אותו כבר שעה. לא מוצא
חשבתי
זה לא קורה
זה לא קורה בכלל. יום שלישי היום, יש לי כדורסל בערב
זה לא קורה
כיביתי את המסך
-נו, תמשיכי, תסבירי איך אתם מצלמים את הסצנה בלי שיש לכם ילדה לצלם?
-נארגן
-איך?
אולי הבת של אחותי
-מה זה אולי, היה לכם את כל השבוע לתכנן את זה… זה היה השיעורי בית שלכם !
שחר הסתכל עלי כאילו איזה משוגע, כאילו מי זה בכלל המורה המפגר הזה
-סליחה שחר… אני
-הכל טוב
כל הכיתה שתקה
-בוא נעשה הפסקה 5 דקות
במסדרון התקשרתי לנימה
-אני תחנה מרכזית נתניה עכשיו , אבא לא פה , you know, I m looking
חשבתי
-איך הוא בכלל ברח לך יא בן זונה, איך, איך, זה גם פעם שנייה!?
מה אתה מפגר?
איך בן אדם שלא מסוגל ללכת 100 מטר ברח לך ?
לא הבנתתי?! אההההרררר…
הרמתי לו .
-או קי . Keep looking, go back home, look in the building, look in the garage , תישאר שם, אולי הוא יחזור…
חיייגתי 100
-טוב אדוני, אני שלוחת ניידת ופותחת אירוע, מעדכנת גם את תל אביב. תישאר זמין
-הלו דניאל?
-רוני
-מי אתה ?
-אני הבן שלו
-אה . זה מהסיור של נתניה, אנחנו בדירה של אבא, יש פה עובד שלו …. אתה מדבר אנגלית?
-כן
-אני שם אותך על רמקול, תישאל אותו מה הוא לבש
משנקר נסעתי לתחנה מרכזית בתל אביב.
עד 17:00 אני מוצא אותו, עד 18 אני מחזיר אותו לנתניה בשבע אני חזרה בתל אביב ואני מספיק לכדורסל בשמונה.
הכל טוב
נכנסתי לתוך מבוך הבטון המתפורר בדרום העיר, המבנה הכי דוחה ומדכא במזרח התיכון… התחנה המרכזית של תל אביב… החדשה
כשהייתי בן 12-11 אבא שלי היה לפעמים לוקח אותי איתו לעבודה
הוא היה האינסטלטור של הforum des halles בפריז
פעם ירדנו למינוס 4 לבושים חליפות פלסטיק, מגפיים, מסכות אב״כ
-אנחנו נכנסים לצינור של ביוב, אתה רק תחזיק ת׳פנס בזמן שאני מרתך
המים הגיעו לנו עד הברכיים גושים של שומן וחרא צפו ופחדתי להקיא במסכה
-אין מה להגעל רוני… מתחת להכל יש חרא. צינורות וחרא, זה החיים.
עליתי במדרגות נעות תקועות
בקומה 4, מסדרון חשוך. גושים של חרא על הריצפה.
אנשים מחרבנים פה… זה בטח לא עצר את אבא שלי.
הדלקתי פנס, התקדמתי לתוך הסירחון.
זה כבר לא עושה לי ריפלקס של קיא.
בקצה שכב מישהו מכוסה בבד, הוא הרים את הראש מחוץ לשמיכה
נרקומן
אבא שלי תמיד היה מדבר עם הנרקומנים בפורום. הם הכירו אותו, מדי פעם היה נותן להם מטבע, עוגיות.
תמיד היו לו עוגיות של בתי קפה בכיסים
-יש לך כסף
חיפשתי בתיק
מצאתי חטיף בריאות של קרפור עם דובדבנים
משך פנימה וכיסה את עצמו חזרה
בקומה 5 הראתי מהטלפון תמונה של אבא שלי לשלושה ילדים אריטראים בני 10
-ראיתם אותו?
-לא
-אם אתם מוצאים אותו יש פרס
-מה הפרס? שאל אחד הילדים
השני משך אותו ביד, התרחקו בריצה
בקומה 6 שאלתי 5 מג'בניקיות
-אולי ראיתם את האיש הזה
הקצינה שאלה
-מי זה
-אבא שלי
היא הינהנה עם הראש
-דמנציה
-כן
-גם סבתה שלי
צילמה ושלחה את התמונה לחיילות שלה
עלתה בקשר למוקד
-10 כאן 32
-כן 10
-יש דיווח מהיום על מבוגר בן 76 שנמצא משוטט בתחנה ?
-לא ידוע לי על כזה
הסתכלה עלי
-אנחנו נחפש, אתה לך לביטחון תשאל שם
ירדתי חזרה לקומה 5. מסדרונות. קקי. שיכורים, מסוממים … דלת עם אינטרקום .
לחצתי על הכפתור.
-מישהו יצא אליך
אחרי כמה דקות הגיע מנהל הביטחון, ויצא למסדרון עם עוד בחור.
הם נעלו חזרה את הדלת והאיש השני נעמד מאחורי עם הפנים החוצה, כאילו מאבטח את הבוס
לקח פרטים, צילם את התמונה שלח למאבטחים וסיכם
-מחלה נוראית
לחצנו ידיים, המאבטח שלו סרק את המסדרון והם התקפלו פנימה
שאלתי בבתי קפה, בחנות פיאות, באוכל הפיליפיני, בקיוסק שיחות טלפון לסודן ולסין, בסלון ציפורניים, הילדים האריטראים עברו שוב לידי בריצה
בשירותים בקומה 4 עמד איש. פשוט עמד בפנים
הסתכלתי עליו עם מבט של
-אל תנסה אותי אפילו קצת
נכנסתי. סתימות בתאים, קונדומים, מעיל קרוע, שלוליות של שתן
ההוא עמד שם
יצאתי לרציף, אוויר, חיפשתי בין האוטובוסים.
כלום
אם אני מוצא אותו עד 18:00, יש סיכוי לכדורסל
מיכל התקשרה
-מצאת?
-לא פה, אני נוסע לחפש בנתניה
-אני באה איתך
באוטו רבנו כי צפרתי ברמזור
-תעזבי אותי עכשיו
-אני לא באה אם אתה נוהג כמו מופרע
-אז תרדי
-אני לא יורדת פה כי אתה מתחרפן
-אני לא מתרחפן
-אתה ..
-מה
-אנחנו נמצא אותו . הוא בטוח לא הלך רחוק
בחוץ התחיל מבול
-זה לא טוב שאף אחד לא התקשר עד עכשיו
-למה
-זה אומר שהוא נפל, שלא רואים אותו, היו רואים איש מבוגר משוטט, מישהו היה מתקשר למשטרה, קורא לאמבולנס הוא היה מופיע בבית החולים…
עצרתי באיקאה
השומר האמר
-אנחנו סוגרים
הראתי לו את התמונה סיפרתי לו…
תן לי רק לבדוק במסעדה
-תעלה
לפני כמה שנים כששיפצנו את המטבח הוא בא לפגוש אותי בסניף
-אני יעזור לך לבחור, ואחרי זה נאכל משהו, יש להם אוכל ממש טוב אתה יודע
עד היום יש תמונה על המקרר עם עובדת של איקאה
-מי זאת אבא?
-צילמו אותי
-למה
-לא יודע, אני שותה שם קפה כל בוקר, הם מכירים אותי, עשינו תמונה
הקפיטרייה ריקה
המוכרת הרימה ת'ראש מהתיקתוק
-לא ראיתי אותו
סימסתי לקבוצה
-אני לא אגיע הערב למשחק. סורי
ססאמק
-מה רוני
-כלום
-אנחנו נמצא אותו
משם למשטרת נתניה שאמרו
-הכי טוב שתכנס לתת עדות
-אי אפשר בטלפון
-לא, אתה חייב פיזית
השוטר הקליד עם שתי אצבעות כמו במערכון של ארץ נהדרת
-יש לו חובות, סכסוכים? אולי הוא רב עם המטפל ?
-לא חושב בכלל הכיוון שהמטפל סגר איתו חשבון…. לא סביר
הוא צחק.
-אני חייב לשאול
דמיינתי את נימה מבתר את הגופה בשקיות ומחלק בפחים של השכונה
אולי ההודי החמוד הזה בעצם סיריאיל קילר
-אתה רוני?
בדלת עמד קצין משטרה, גבוה יפה עם תספורת של דוגמן
-כן.
-אני זאב, הייתי עכשיו אצל אבא שלך בדירה, אנחנו מסיירים בכל העיר, בים.
יש מצלמה בביניין לידו שפונה לתחנת אוטובוס אולי ניראה שם על איזה קו הוא עלה?
והאוירה השתנתה לפרק של CSI Netanya
-אני יוצא שוב ,קח ת׳מספר שלי, אני בחוץ כל הלילה …דבר איתי בכל שעה לכל שאלה אנחנו נמצא אותו
מחוץ לתחנה ירד גשם
עשינו סיבוב אחרון סביב הבניין שלו… חדר פחים, חניון
ירדנו לים
רוח. קר
מה אם הוא החליט ברגע של שפיות ש:די! שהוא סוגר את הבסטה. נכנס לים
-רוני, זה סנריו הזוי. איך הוא בכלל יעבור את הגדר, הוא בקושי הולך.
ירדתי מהאוטו, עברתי ת'גדר הסתכלתי למטה בצוק. גלים. חושך. שועל נעמד מולי
איך הוא אהב להאכיל את השועלים…
חזרנו לתל אביב
-אני עובר עוד פעם בתחנה המרכזית
-אני לא נכנסת למקום הזה בלילה רוני
-חכי לי באוטו
-אני לא מחכה בסלמס הזה לבד
-תורידי אותי תעשי סיבוב… אני אתקשר
בכניסה אמרו
-סוגרים עוד 10 דקות
בפנים. רוח ריח של חרא קר, הומלסים.
ריק
אולי הוא נפל והוא פה גוסס
הרמתי ברזנט, קרטונים
בחור ישב לבד רחוק
שיוווו
מצאתי
מצאתי!
איך לא ראיתי אותו קודם
רצתי עליו
זקן אחר
-מה?
-לא, כלום, חשבתי שאתה אבא שלי
נשכבתי על המיטה עם הבגדים
פאק, פאק, פאאאאאאאאאק
אני צריך להודיע לקארין וניב… הם בצרפת ואבא שלהם…
נרדמתי חצי
חלמתי שהגופה שלו בים והגלים זורקים אותו לחוף ואני חושב, אולי זה לא עצוב בכלל כי זה מחלה נוראית, אולי זה מה שהוא רצה
תמיד עשה הכל בדרך המוזרה שלו.
פעם בגיל 10 כזה קיבלנו תרגיל במתמטיקה
מתכון לעוגה
300 גר' קמח, 200 גרם סוכר, 150 גר' חמאה
שתי ביצים כל אחד 50 גר, 200 מ״ל חלב, 150 גרם שוקולד
אם מחלקים את העוגה ל 8 פרוסות, כמה תשקול כל פרוסה
-אבא, איך אני עושה את זה? … מחלק את כל הרכיבים ל8 ועושה פלוס או מתחיל בפלוס ובסוף מחלק ל8 ?
הוא חשב על זה רגע ואמר
-לא זה ולא זה, כי יש חלק שנשאר בתבנית, על הכף, חלק של הנוזלים בכלל מתאדים
-עזוב אבא, זה תרגיל במתמטיקה
הוא לא עזב.
הוא עשה את העוגה. ממש. בישל אותה לפי המתכון
אמר
-זה מתכון מחורבן
למחרת הגעתי לכיתה עם פרוסה שקולה והצגתי את התוצאה למורה שלא האמינה שאני רציני
-אתה רציני??
-אבא שלי עזר לי
3:30 הטלפון מצלצל
-רוני?
-כן נימה? יש חדש ?
דניאל איז הום . אבא… הוא חזר…
-מה ?
-הוא דפק עכשיו בדלת ונכנס
-תביא לי אותו בטלפון
-אבא?
-מה?
-איפה היית?
-בתל אביב
-מה עשית שם?
-אכלתי פיצה
־—
בתמונה
1977 צרפת ,אבא ואני
-אבא אני לא אוהב את הפיג'מה
-זה פיז'מה הכי יפה שיש
