06
MICHA
04:00 גיבוש טייס, בסיס חצרים.
הולכים בחושך, לא זוכר ממתי
כל מה שאני רואה זה את הנעליים והגב של 3
והחולצה שלו הלבנה.
ביום הראשון המפקד אלון אמר
-ביקשתי באפסנאות בגדים לבנים, שתיראו כמו בלרינות אמיתיות, אבל אין…. אז פשוט נצבע …עם מלח.
לא הבנתי למה הוא מתכוון. אולי זה משהו עם העברית.
מתכון לחולצה צה״לית לבנה
——————————–
1 חולצה צהלי״ת
1 חייל
טמפרטורה: 38°/45°
מלבישים את החייל ושולחים אותו לרוץ בשמש.
זמן מומלץ 5-4 שעות.
עוצרים כשהחולצה רטובה מזיעה.
15 דק׳ הפסקה.
מייבשים את החייל עם החולצה בשמש עד שהמלח בזיעה הופך לכתמים לבנים על הבד.
חוזרים על אותה פעולה במשך כמה ימים בלי להחליף בגדים
מתאים גם למכנסיים.
-אנחנו פה כבר ארבעה ימים. מחר זה יהיה היום החמישי. אומר 32
-אין מצב, עונה לו 15, מחר זה היום הרביעי. אני זוכר בגלל השירותים. ביום הראשון הם היו נקיים, ביום השני היה שם ממש מסריח, והערב זה פשוט…. לא יכולתי להיכנס.
-זה לא אומר כלום. אולי אתה מתאפק כבר יומיים?
-הלווי הייתי מצליח להתאפק… יום.
שירותים… מושג תרבותי מאוד לתאר את מה שקורה שם.
שורה של תאים עומדים באמצע המדבר. רחוק מהציביליזציה, מפעל כימיקלים מסוכנים.
מבינים למה זה כל כך רחוק, רק כשמתקרבים.
זה לא סוג השירותים שיש בהם גרפיטי. אף אחד לא נשאר שנייה מיותרת לקשט את הקירות.
בור באדמה, מעל קרשים עם חור ומעל הקרשים, בית קטן מעץ. מתפקד גם כסוג של תנור, מבשל לאט קקה של 300 מקולקלי קיבה.
כשנכנסתי אתמול, הקאתי. מהריח.
ברור שאין אור, ובלילה מישהו פספס את חור, ומישהו אחריו דרך על הפספוסים, ועכשיו הכל שכבה אחידה. יש רווחים ברצפה ורואים את הערימה הענקית מתחת, גושים מכל סקלת החומים, מנוזלי ועד בלוקים.
גם אין נייר טואלט. חלק הביאו מהבית… אני משתמש בדפים מחוברת ההדרכה “הטובים לטיס “.
חבל שהלכו על נייר מבריק. פחות סופג. שורט קצת.
ראיתי בטלוויזיה תוכנית על גיבוש יחידת הSEAL, אריות הים האמריקאית.
צעקות, ריצות בחולות, טיפוס על חבלים, כניסה לים, למים הקפואים ….אבל בסוף כל יום הם חזרו לבסיס, למבנה. מקלחת, שרותים, חדרים, מיטות, חלון, מתג, אור.
וחשבתי… נו, כמה זה כבר קשה אם כל ערב יש בית לחזור אליו.
כנראה מישהו בצה״ל ראה את אותה תוכנית ואמר… זה באמת קל מדי.
ולכן, פה בערב חוזרים… לכלום.
אין מקלחות, אין חלונות, אין קירות, אין חשמל, אין מיטות. אין ערב, ולא חוזרים.
לקחו לנו את השעונים. אין לי מושג אם תשע בערב או ארבע לפנות בוקר.
הכי קרוב לבית זה מזרן ספוג באוהל והתיק שלי עם לוגו צהוב, Steve’s Packs שקניתי במדרחוב בירושלים. בפנים יש לי טי שירט נקי בשקית ניילון. אני לא לובש אותה. שומר אותה לריח.
בהפסקה אני מסניף. המכבסה של הקיבוץ, בית ילדים, החדר אוכל, שבילים, אורנים.
-בוקר טוב, בת שבע!
-מה, מה בוקר טוב, לפני 20 דקות היה מסדר לילה?
אולי אני ישן, אולי אני חולם.
– ב ו ק ר ט וב, ה מ פ ק ד א ל ו ן!
יש לי יבלות על כל האצבעות ברגליים, פצעים עם מוגלה שמודבק עליהם גרביים.
שורף.
ירון אמר שעדיף לישון עם הנעליים, לא לפתוח בכלל, שזה רק יחמיר את המצב.
-תמשוך את השרוך הכי חזק אל תתעסק עם זה עד היום האחרון.
שורף כל כך.
17 ניסה ״שיטה שמרגיעה את הכאב שלמדתי בצופים״
– שופכים פנימה מים וסוגרים את הנעל טוב-טוב…
אחרי שעה החובש הגיע ואמר לו שהוא סיים את הגיבוש. עף.
5 ביקש אתמול לראות רופא ולא חזר. עף.
ל -1 נקרעו הידיים, ליטראלי, כשהוא ירד מהחבל. עף.
12 נרדם במסדר, נפל על הפנים ושבר את האף. עף.
כל כך שורף לי.
המפקד אלון לוחש
– בת שבע 3… מישה רוצה לצאת לטיול. ואתם יודעים, כשמישה רוצה טיול…
– מישה-יוצא-לטיול, המפקד אלון!!
– יופי, בנות, אחרי! תתנהגו יפה למישה. כי אם מישה נופל, רק נוגע ברצפה, מלטף את הקרקע….מתחילים הכול מהתחלה. ברור ?
– כן המפקד אלון.
הוא תמיד קורה לנו בנות… אולי זה משהו עם העברית.
-היום המשימה פשוטה… עוקפים את הבסיס בריצה, חוזרים לכאן ואתם מציירים מהזיכרון מפה של הטיול. כמובן שמישה באוויר כל הזמן.
עברנו ליד הברזייה. לפני שנים, כשרק עברנו לפה, זה נראה לי כמו כיור נירוסטה חלוד מחובר לצינור מים מפלסטיק. היום זא אנדרטה לאל הטכנולוגיה, שיר הלל לגאונות האנושית.
רצנו ליד בונקר, חדר גנרטור, בריכת מים, גדר תיל, וממש ליד מסלול הנחיתה הישן 8 קרס, תפס את 13 בכתף, וכולם איבדו שיווי משקל.
ומישה נפל.
– מה עשיתם! מ י ש ה! הרגתם את מישה…. אל תדאג מישה…
מישה זה קיצור של מיכאיל.
מיכאיל זה השם שנתן אלון לעמוד חשמל מעץ, 6 מטר אורך, 200 קילו. לא מטאפורי. עמוד חשמל באמת.
מיכאיל איתנו בכל מקום, הוא הקמע, התינוק, האבא, הגיבור שלנו.
מיכאיל הוא כוכב, אסור לו לגעת ברצפה, אף פעם
מיכאיל… על שם הרקדן האגדי מיכאיל ברישניקוב. Misha
אז חזרנו למאהל ושוב יצאנו, ושוב מישה נגע ברצפה.
שוב חזרנו, ומרוב ששורף וכואב ועייף ומרוב אני משלשל ומקיא ומרוב שהעצמות שלי בולטות מרוב שאני רזה, יש לי חור בחולצה ובעור, ומישה יושב לי ישר על העצם של הכתף ויבש לי בפה מרוב חול באוויר ומרוב שרועדות לי הרגליים, וקר לי מרוב שאני רטוב מזיעה… מישה שוב נפל
04:00. אני רואה זה את הנעליים והגב של 3.
אולי בבוקר או שערב .אנחנו שוב חוזרים למאהל.
אלון לוחש
– 4, 6, 9, 14, 16… קחו את התיק שלכם וטוסו לחדר אוכל.
הם מתארגנים.
שקט, אנחנו לא זזנו.
אלון לוחש שוב
– 2, 3, 7, 10, 18, 23, 24, 25…. יש לי חדשות טובות וחדשות רעות.
הטובות: עברתם את ה – 6 ימי גיבוש וסיימתם אותם בהצלחה!
אני חושב לעצמי: 6 ימים, לא 30 … איך זה יכול להיות? התקבלנו לקורס טיס?
–החדשות הרעות: התקבלו יותר מדי אנשים…. חייבים לסנן עוד, אז ממשיכים עוד שבוע! כיף, אנחנו ביחד עוד 7 ימים.
-….מההה mais pourquoi …heuuu
התרכזתי בלוגו של התיק. Steve’s packs. ירושלים, עמק רפאים, פסטה, בזיליקום.
אני וירדן. פנה ברוטב פסטו.
גם בדמעות יש מלח.
24 קם ואמר
-לא יכול יותר. אני עוזב.
אלון לחש לו
-אתה בטוח? כבר עברת חצי. לא חבל ? עד שפיתחת קשר כזה יפה עם מישה!
-לא יכול יותר. ויצא עם התיק שלו לחדר האוכל
משכתי חזק בשרוכים של הנעליים.
אמא שלי הייתה חוזרת מדי פעם מהשוק עם בשר “איכותי”.
בשר טחון של סוס. שוברים מעל הבשר ביצה, בצל, מלח. מערבבים. ואוכלים נא.
טרטאר Tartare לא אהבתי את זה אז. בכלל
לא אוהב גם עכשיו אצלי בנעליים.
ירון קרץ
אלון הסתכל עלינו כאילו מתכנן איזה סיוט חדש, בוחן דרך לשבור אותנו לרסיסים עוד יותר קטנים,
נתן ביס בתפוח ולחש
-הסתיים הגיבוש בנות, ברוכים הבאים לקורס טיס.
