03
OUCHET
טיסה איר פרנס one way AF962. פריז – תל אביב. פב׳ 1989
נחתתי בישראל עם שלושה תיקים, זוג נעליים שאבא שלי קנה לי במיוחד וקראנו להם "Les Paris-Tel Aviv", חולצות עם כפתורים, מעילים, זוג סקטים כחולים, הפוסטר של סטאר וורס.
במטוס עישנו, אבל, סיגרים רק בחלק האחורי.
בנחיתה שרו "הבאנו שלום עליכם" ומחאו כפיים.
– בשדה יחכו לך מחוות הנוער, ויקחו אותך לירושלים.
-אל תדאג, יהיה בסדר.
יהיה בסדר… זה משפט שחזר הרבה.
אף אחד לא חיכה לי בשדה… לא ידעתי עברית.
– שלום bonjour אני רוצה ז׳רוזלם בבקשה.
– מה? הסתכל עלי הנהג מונית
– שלום, אני בבקשה. heu יא-רו-שה-לאיים ? חדש.
– אתה רוצה לנסוע לירושלים? ספיישל?
– ספסייל special?
– ספסיאל… פרייבט
– פרייpriver?
– עזוב… זה לפחות 200.
– בסדר oui
שלפתי את כל השקלים שהיו לי. 20. בשני שטרות של 10 כתומים.
– שמע… זה לא מספיק אפילו לצאת מהשדה.
– אה Heu Pardon
התחלתי ללכת. בטוח יש פה מטרו, רכבת, משהו.
– מה! לאן אתה הולך. בוא. בוא.
– כן oui!
– מה, אתה עולה חדש או משהו?
– כן. france
– תעלה. אני לוקח אותך.
ישבתי מקדימה, כל הדרך הוא דיבר, לא הבנתי הכול, הוא ניסה מילים בצרפתית, גם הוא פעם עלה. ממרוקו.
בעליות לירושלים התחיל לרדת שלג, לא ידעתי שיש שלג בישראל. הוא עצר ליד שיירה של גרוטאות ואמר משהו על קרבות, על עולים חדשים, שואה, מלחמת השחרור, פ׳לנגות, נאצר, הבנתי אריק שרון, וסיפרתי לו שאבא שלי שירת איתו.
– באמת?
– כן. אבא שלי היה צנחן.
ברדיו גלי עטרי שרה
״הוא שהבטיח לי חורף חם״.
אני שמעתי ״אוּשֶה״ כאילו שם של מישהו שקוראים לו אושה. לא הבנתי מי זה. שנים
בקטמון קצת הלכנו לאיבוד, עברנו ליד יד ושם ובדווידקה היה עוד מור״ק.
הוא הביא אותי ספיישל עד הפנימייה בסן סימון.
התעקש שיכניסו אותנו עם הרכב פנימה. חיפש את המנהל ולא עזב עד שהוא וידא שאני בידיים טובות.
כשבאתי לשלם את ה-20 שקל הוא לחץ לי את היד.
– לא צריך. תשמור לך. תזכור את היום הזה… זה היום הראשון שלך בישראל.
והלך.
היה דיל עם אמא שלי
– אני חותמת לך על כל הטפסים ועוזרת לך עם העלייה… אתה מסיים י״ב. לא מתגייס עד שאין לך בגרויות
ככה הגעתי לחוות הנוער הציונית בירושלים. פנימייה ובית ספר לעולים צעירים מכל העולם.
הבית ספר היה כולו בצרפתית עם מבחנים כאילו בצרפת.
במקביל הייתי גם ילד מאומץ בקיבוץ בצפון.
היום הראשון שלי בישראל התחיל בצהריים.
מנהל הפנימייה עשה לי מהר את הגרנד טור.
– שלושת הבניינים האלה…זה הצרפתים. אנחנו. הבניין הקטן ממול זה אוסטרלים. שם זה הישראלים, מעורב עם רוסים. אין לך מה לחפש שם. פה זה חדר אוכל….יש תורנות ניקיון לפי ימים. מגרש כדורסל, הנה המשרדים שלנו. אתה בבניין 2 חדר 2. זה בקומת קרקע, ממש מול הדלת. כתוב, אתה לא יכול לפספס. הנה המפתח.
יש מדריכים, מרקו, קורין, נטלי… אבל היום כולם בטיול, הם יחזרו מאוחר. ארוחת ערב ב- 18:00 אל תצא משטח הפנימיה. ברוך הבא.
והלך.
פעם ראשונה שראיתי מישהו עם כיפה כל כך גדולה.
פעם ראשונה שראיתי מישהו עם אקדח.
בכלל פעם ראשונה שראיתי אקדח.
נכנסתי לחדר.
היו בו שלוש מיטות, אחת שימשה כשולחן עבודה, בישול, משחקים. בגדים מלוכלכים, גרביים, תחתונים, סדינים שדבוקים אליהם שערות, ריח של עשן סיגריות שמסתיר ריח של חיה מתה. חנק. על אדן החלון ג׳ל כחול לשיער בקופסה פתוחה עם זבוב מת בפנים. מראה. כוסות עם קפה שהתייבש ונרקב. תנור חימום עם חצי סנדוויץ' וגבינה צהובה, ספרים עם אותיות זהב בעברית. כיפה שחורה על הריצפה, כזאת כמו שנתנו לי לבר מצווה, אבק, תיק פתוח עם חוברות על נשק, נייר טואלט ומחבט טניס, תמונה של אמא מחבקת ילד עם זיפים.
אין סיכוי שאני גר פה. שאני ישן פה. לא יכול אפילו סתם לעמוד פה.
סגרתי את הדלת. התיישבתי על המיטה/שולחן עבודה/בישול/משחקים שלי והתחלתי לבכות.
החבר׳ה בשכונה עשו לי מסיבת פרידה. אף אחד לא חשב שאני באמת נוסע.
גם אני לא חשבתי. לא חשבתי על זה עד הסוף.
פשוט עשיתי את כל הטופסולוגיה, ופתאום הגיע הרגע שנפרדתי מקרין ואמא בשדה.
ואמא אמרה ״אל תיסע״, וחיבקתי אותה חזק והתחלתי ללכת ועברתי את הביקורת דרכונים ולא הסתכלתי אחורה כי ידעתי שאם אני מסתכל, אני חוזר.
ידעתי שאם מישהו אחד מתעקש, ידעתי שאם מישהו אחד יחזיק לי חזק את היד… אני נישאר.
חצי יום בישראל וכבר בא לי הביתה.
הסתכלתי על הנעליים שלי, קלארקס חומות חדשות, על הקיפול התפור למטה במכנסי הקורדרוי, והרגשתי לא שייך. ילד צרפתי שמשחק אותה אינדיאנה ג׳ונס.
מה אני עושה פה? איפה אני בכלל? מגעיל פה, קר ואין חימום, אין מטרו, אין בולנג׳רי, אין את הבר בקצה הרחוב עם קפה בעמידה ב 5 פרנקים.
אחותי קרין עכשיו בטח חוזרת את כל הדרך מבית ספר לבד. נכנסת הביתה לבד.
איך השארתי אותה לבד?
איך ברחתי והשארתי אותה לבד?
למה אני פה?
נזכרתי באבא שלי אומר
– אתה לא תחזיק שם מעמד חמישה חודשים.
כל הילדות היה לי שיער ארוך, עד גיל שתים-עשרה בכלל חשבו שאני ילדה, ובאמת תמיד העדפתי לשחק עם הבנות.
– אתה כמו אמא שלך, כל הזמן מתבכיין, מתרגש מכל דבר. תמיד נעלב ותמיד יש לך מוחטות באף … לא תחזיק שם חמישה חודשים.
נו …Et merde
פתחתי את הדלת והוצאתי הכול למסדרון.
הכול. הבגדים, הניירות, ספרי הקודש, 3 המיטות, כסאות, תיקים, חוברות פורנו, הכיפה וקופסת הג׳ל עם הזבוב.
רוקנתי את החדר.
הורדתי את הנעליים, מילאתי דלי עם מים והתחלתי ספונג׳ה.
ב -20:00 התחילו להגיע אנשים.
אני במסדרון עם מגב ביד, יחף בשלולית של ג׳יפה.
– הלו ! מה אתה עושה? מי אתה ? זה החדר שלייי! ? מ-ה א-ת-ה ע-ו-ש-ה?
לורן וסמואל הם השותפים שלי לחדר מסתבר. לורן זה זה עם הג׳ל והזיפים.
שרירי עם חיוך וחולצה פתוחה. שערות על החזה ומשקפי ריי באן. כזה שמשיג את כל הבנות.
הוא וסם חוזרים בתשובה, לורן בכאילו וסמואל ממש חזק.
– היי. אני רוני. אני גר פה מהיום. אני מסדר את החדר, היה קצת מלוכלך.
עמדתי ורעדתי בפנים וחיכיתי לאגרוף או סטירה.
– סוף סוף מישהו עושה קצת סדר בדיר חזירים הזה!
שקט
– היי, אני מרקו. המדריך. כל הכבוד לך. מה אתם עומדים? תעזרו לו.
מאותו יום קראו לי ״המנקה״, אחרי זה ״הקיבוצניק״ ופה שם ה״קיבוצניק המנקה״.
ביום השני גיליתי גם שהישראלים אוכלים כל בוקר לחמנייה ושותים שוקו משקית. יש במכולת מקרר ובפנים קערה רטובה ומסריחה מחלב חמוץ. דוחפים את היד פנימה, מנערים שקית רטובה, מכניסים לפה, מושכים עם השיניים עד שנהיה חור קטן ומוצצים.
הלחמניות, אותו דבר, גם בקערה, כל אחד נוגע עם הידיים וישר לפה.
בצרפת יש"vous". " אתם". משמש לכל מי שאתה לא מכיר, כל בעל סמכות, לכל פנייה של כבוד.
למורה אומרים vous, למוכר בסופר, לנהג אוטובוס, לשכנים. לראש הממשלה.
פה זה ישר tu. אתה.
-אתה רוצה טחינה?
-אתה בא להשלים מניין?
וזה הופך את הכל להרבה יותר נחמד. כאילו כולם מכירים אותך. חברים. אני גם אוהב שאומרים לי "אחי".
אני אוהב להיות עם הקבוצה של הישראלים. כולם שם הולכים לבית ספר עם כפכפים ונעלי בית.
-אחי, אתה בא. כולם אחים שלי.
ויש את סיגל.
לורן אמר שאין לי סיכוי.
–זה לא ענייין של ליגות, זה פשוט לא אותו ספורט. היא בחיים לא מדברת עם הצרפתים.
ניגשתי, ורוני החדש אמר לה ״את״, בלי vous, בלי גינונים.
-את יכולה אולי לעזור לי לומד עברית?
והיא אמרה
-כן, בטח.
יש לה משקפיים ונמשים, היא לבנה וקצת ג'ינג'ית, היא יחפה ובכל זאת הולכת כאילו כל זה שייך לה.
סמואל ולורן תמיד מחוץ לחדר, לומדים תורה במחסן/בבית כנסת.
אז יש לנו את החדר לבד וגם אני לומד מלא.
סיגל אמרה
-אני שומרת את עצמי לבעלי.
-אולי בעלך זה אני…
-לא
אז לא מזדיינים. וגם לא מורידים בגדים. אבל כל השאר כן.
מתנשקים, ולא חייבים לסובב את הלשון. מושכים, לשים, מוצצים, מלקקים, דוחפים ונוגעים מעל התחתונים, מכניסים ידיים בריצ׳רץ׳ וגומרים במכנסיים. לא חייבים בחושך.
סיגל יודעת הכול על מטוסים.
–הבאתי לך פוסטר של 15-F. תתלה ליד מלחמת הכוכבים שלך. זה הדבר האמיתי. אבל שתדע… אין לך סיכוי. אף עולה חדש. ובכלל. אף אחד מהחווה לא התקבל אף פעם לקורס טיס.
בצו הראשון שאלו מלא שאלות ובסוף: מה היחידה המועדפת עליך?
עניתי pilote. אני רוצה להטיס 15-F.
בצו השני אמרו שנמצאתי מתאים ואני מוזמן למבדקי טיס.
המאבחנת פסיכוטכני שאלה
-אתה תסתדר עם שאלון בעברית או שאתה צריך את החוברת בצרפתית?
-בעברית.
מה היא חושבת שאני לא ישראלי?
-אני מביאה לך את החוברת בצרפתית.
-….אה-כן?
-כן.
אתה קורא ספר ובקיר ממול יש עכביש. מה אתה עושה?
1-עוצר והורג את העכביש
2-יוצא מהחדר וקורא למישהו שיהרוג את העכביש
3-ממשיך לקרוא
אתה במקלחת. הטלפון מצלצל. מה אתה עושה?
1-יוצא רטוב ועונה לטלפון
2-מנסה להתייבש מהר ועונה
3-ממשיך להתקלח.
רציתי לכתוב שבצרפת אין כמעט עכבישים, רק קטנים ממש, ושאצלי במקלחת לא שומעים את הטלפון כי הוא בקומה למטה. ובטח אמא שלי ענתה כבר.אבל עניתי 3 ו-3. מה שהיה נראה לי שרוני החדש היה עושה.
ככה 1,000 שאלות.
אחרי זה החיילת אמרה שיש לי חמש דקות להסתכל על מכונה. צירים. גלגלי שיניים, קפיצים, ברגים.
-תפרק. עכשיו תערבב את כל החלקים.
-או קי
-יש לך שעה להרכיב חזרה את המכונה
סיימתי אחרי עשרים דקות. המכונה עבדה, אבל נשארו על השולחן שני קפיצים, גלגל שיניים ובורג….
ארבעים דקות הסתכלתי על החלקים הנוספים… אולי אני פשוט אקח אותם איתי.
הפסיכוטכנית חזרה ואמרה שנגמר הזמן.
-תודה. תקבל תשובות בדואר.
בטוח נכשלתי, ברור שמי שעושה את המבחן בצרפתית ישר פסול.
ברור ש-15-F שחסרים לו גלגל שיניים ובורג לא יכול לעוף.
בחווה התארגנו כל הבנים הצרפתיים לקבוצת מתגייסים.
-יש מסלול נח״ל לעולים חדשים, נהיה כל הזמן יחד. המפקדים מדברים צרפתית. בוא יא קיבוצניק… בוא!
אני רק רציתי לשכוח שאני צרפתי, שלא ישמעו את המבטא.
מִדבר. אני באוהל צבאי מטאטא את החול. סמואל ולורן לידי שרים Laisse-moi T'aimer.
אזה סיוט.
סיגל אמרה שהיא עוזבת את החווה. היא חוזרת להורים, ואין טעם להמשיך להיות בקשר. הלכנו למקלחות של הבניין והכנסנו פעם אחרונה יד אחד לשני בתחתונים.
ולא ראיתי אותה יותר.
שבוע אחר כך הגיע בדואר מכתב עם סמל חיל האוויר
-נמצאת מתאים בשלב המיונים. עליך להתייצב ביום הגיוס 8.8.1990 בבח״א 6 בסיס חצרים לגיבוש טיס. במעטפה הייתה גם חוברת הדרכה למתגייס, ועל השער כתוב בגדול "הטובים לטייס״
בתמונה ראו מהגב שלושה טייסים ופאנטום ממריא מעליהם.
בחווה הפכתי לאגדה עוד בחיי.
בקיבוץ אמרו שטייס זה לכוסיות. רק סיירות.
