01
SAKIN
אולנאי-סו-בווא צרפת Aulnay-sous-bois
ב-81 אמא שלי ובעלה, מישל יימחשמו, בנו בית.
אז עברנו, קרין אחותי, אמא שלי והכלב הזה ל Aulnay sous bois, פרוור שקט ומעפן צפונית לפריז.
זה פעם ראשונה שהיה לי חדר משלי וכתבתי על הקירות בטושים מילים של שירים באנגלית. לא הבנתי אנגלית
ולא היה לי מושג מה זה אומר Video killed the radio stars.
ב-82 קניתי תקליט פעם ראשונה. ויניל 45, שיר אחד בכל צד
Musical Youth – Pass the Dutchie
כתבתי על הקיר Music happen to be the food of love.
אבא שלי היה גר ב Bobigny, הורים גרושים
ב-83 קבלתי מתנה פוסטר אורגינל גודל קולנוע של Return of the Jedi ותליתי את לוק סקייוולקר מעל המיטה.
ב-84 הקמתי להקה עם פראנק, פסקל ומישל, אח של וסנה ושרנו קאברים בפאב הבשכונתי.
על הקיר כתבתי בענק Let's play Master and Servant.
הלכתי לספר פעם הראשוה ועברתי מארוך עד הכתפיים לקצוץ
-תעשה לי כמו הסולן של דפש מוד
-בטוח?
-בטוח
ב-85 נישקתי את אנאבל על השפתיים. פרנק אמר שחייבים להכניס לשון ולסובב לכיוון השעון.
היה לה טעם של סוכריות דובדבנים ולא זכרתי לאיזה צד מסובבים.
בסוף השנה היא שברה לי את הלב.
Everytime You Go Away.
ב-86 גם קטי זרקה אותי. אמרה שאני תינוק,
-אתה לא רציני, אף פעם לא נוגע לי בציצים.
We are the world, we are the children
ב-87 גנבתי מהמכולת חוברת פנטהאוס עם צילום של סמנתה פוקס על השער.
בפנים על שתי עמודים היא שכבה לבושה רק בשרשרת פנינים ומבט ששואל
-מה קרה, לא יפה השרשרת?
לא כתבתי על הקיר Touch me now
שמרתי את החוברת מתחת למיטה ליד הסכין.
סכין מטבח גדולה עם ידית מעץ, כזו שחותכים איתה עוף ותפוחי אדמה. סכין ישנה, מושחזת.
שאלתי את עצמי כמה פעמים איך אני דוקור אותו בלי שהוא יצא מזה?
דקירה אחת בגב ? באםם. בלי שהוא רואה. מתים מדקירה בגב?
אולי בצוואר… בלב ? ראיתי בסרט מישהו שנדקר בעורק הראשי ברגל, דימם ומת.
איך אני מצליח להחביא את הסכין עד השנייה האחרונה?
איך כדאי להחזיק אותה, עם הלהב כלפי מעלה או הפוך?
אולי כמו שלוק סקייווקר מחזיק את החרב לייזר שלו בשתי ידיים.
חבל שאין לי חרב לייזר
בערב אני תמיד מחכה שמישל יחזור הבית כדי להירדם.
החדר שלי צמוד לשלהם. אני שומע הכול.
לפעמים הוא חוזר ב 21:00 ויש ריב קטן בלחישות וב 22:00 כולם ישנים.
ולפעמים הוא חוזר ב 23:00 ויש מכות.
לפני שבועיים הוא בא לאסוף אותי מבית ספר. חיכה לי בחוץ באוטו ספורט שלו
-רציתי להתנצל על מה שהיה, אני מבטיח, זה לא יקרה שוב, לי ולאמא שלך יש בעיות, לפעמים אני מאבד את זה, אבל זה לא יקרה יותר. אתה כמו הבן שלי.
אני שונא אותו. שונא את הבגדים שלו, את ההליכה שלו, את הטון דיבור שלו, את הריח המסריח שלו מהפה כשהוא שיכור, את זה שהוא מתנצל, שהוא מדבר מקרוב מדי באוטו. שונא את השפם המפגר שלו.
אני שונא שאני נכנס למכונית שלו מחוץ לבית ספר, שכולם רואים אותי.
מה שבא לי זה לעלות על מכסה המנוע ולהשתין לו על החלון מול כל החבר׳ה.
אני שונא את זה שעוד לא דקרתי אותו.
-קרין, לכי לישון.
-מה אתה עושה?
-אני כותב שיר על הקיר
It sounds like a whisper
-אני יודעת מה אתה עושה. אתה מחכה לו.
-לכי לישון.
ב 00:30 רעש למטה, מפתחות בדלת, חפ חפ ואחרי כמה שניות הוא במדרגות.
אני מכיר את ההליכה שלו בעל פה… והוא עולה מהר מדי.
מחר ב 8:30 יש שיעור היסטוריה. זה האהוב עלי והוא פאקן אולך לארס לי אותו.
אני שונא אותו. Je le hais
זה תמיד אותה סצנה, רעשים קטנים, דיבור, משהו נופל, תנועות. צעקות.
קרין נכנסת לחדר שלי.
-אני יכולה לישון איתך?
-תחזרי לחדר שלך זה נגמר עוד שנייה.
פפפאח. סטירה מעבר לקיר
פתאום קר לי, אני רועד.
-איפה הסכין?
-מה?
-כלום, לכי לחדר שלך.
קרין מסתכלת עלי מוזר. ויוצאת.
אני נכנס לחדר שלהם.
הוא מחזיק אותה בכתף, היא דוחפת אותו.
-תצא מהביתתתתת, היא צורחת.
פפפאח. עוד סטירה.
יש לו את המבט של הכלב בחצר של השכן. שרואיים חניכיים ושיניים.
הוא הולך להרוג אותה.
היום בערב הוא רוצח את אמא שלי.
השיטה שלי זה למשוך את האש אלי, לעצבן אותו שישכח ממנה.
אני עולה על המיטה, נכנס ביניהם וצועק
-אתה חושב שאתה חזק ? אתה חתיחת חרא ptite merde! fils de pute, enculer. בוא, יא בן של זונה. בואאא!
קר פה ממש.
את האגרוף הראשון לא ראיתי בא, לא הרגשתי. רק הרעש של העצמות… קררררראק
אני מזיז את הראש אחורה ומקבל את השני מעל העין.
לא חשבתי שאגרוף בפנים זה כל כך כואב.
באמת ראוים כוכבים לבנים, כמו בסרט מצוייר
אני על הרצפה, אמא צורחת, והוא עלי ובא עוד אחד, ואני הולך למות.
אני קולט מתחת למיטה שלהם חתיחת לגו שחיפסתי
באסה שלא באתי עם הסכין. איזה בושות כשימצאו את החוברת מתחת למיטה.
לידי על השידה הנמוכה יש ספר ופסל קרמיקה של תותאנכמון. אמא שלי תמיד אהבה סיפורים על מצרים העתיקה.
אני מת להשתין.
בקצה האצבעות אני תופס את המלך המצרי, כבד, קר.
האלבום האהוב עלי ב-88 הוא טרייסי צ׳פמן.
ותוך כדי מתנגן לי ברקע עם הכוכבים Don't you know They're talkin' bout a revolution
והיד שלי, בלי שום קשר אלי, מרסקת לו את הפסל בפנים. באף. ולשנייה עובר לי בראש Yes, finally the tables are starting to turn
שקט. רסיסים של גבס נופלים לי לתוך הפה.
בסרט אמריקאי הוא היה מתעלף ונופל.
זה בקושי מזיז לו
– רונייייי… אתה מת!!! Espece de petit enculé
הוא תופס אותי עם יד אחת בצוואר, המרפק שלו לוחץ לי על הקיבה. מחפש תנופה ביד השניה… אנה זה בא… סוגרים את הבאסטה.
ליד הדלת אני רואה את פרינסס ליאה
קרין, נכנסת לחדר בשקט עם המשקפיים העגולים שלה והמבט הפוזל, עוצרת שנייה, שולפת את הפקק מהגז מדמיע, מסתכלת עוד פעם שהחור של הפייה מופנה באמת לכיוון הנכון, עושה עוד צעד, תופסת את מישל בשיער ,בנונשלנס, ומרוקנת לו את התרסיס בעיניים. Putain! .ככה. באמצע החדר
-אהההההההה
הוא רץ למקלחת
שורף לי בעניים, בגרון, אני נחנק, קם. קראין מושכת אותי, יורדים, יוצאים מהבית.
בחוץ שלג, הכול לבן, השכנים עומדים על המדרכה. הם רגילים. אני מקיא, אמא בוכה, קרין לובשת את המעיל ג׳ינס שלי ונראית קטנה כל כך.
למחרת אנחנו מתעוררים אצל סבא וסבתא.
בבית ספר יש שיעור על הקמר רוג׳ ובסוף היום מישל מחכה לי באוטו האדום.
הוא עושה לי ״כנס״ עם היד, פותח את הדלת
כמו אפס, אני מתיישב לידו.
בפה מסריח עם קצף לבן בקצה השפתיים הוא מתחנן, הוא בוכה שזה פעם אחרונה.
-אחרונה אחרונה. אתה כמו הבן שלי. אנ ואמא שלך יש לנו…
אני לא שומע, מחזיק חזק שלא ירדו הדמעות.
שורף בעניים בגרון אני נחנק
איך עוד לא דקרתי אותו, איך.
Don't you know you better run run run run run
