story 012 – Ronny Edry

באט איי וונט פול

נפתחת הדלת, ילד עם שפם מוציא את הראש.
-הבא בתור. אלה אדרי
אלה קמה עם הקייס של הגיטרה על הגב כאילו בדרך למטבח להביא כוס מים.
אני מציץ פנימה, מורה למוזיקה עם משקפיים של מורה ותלמידת י'ב כזאות שיודעת הכול.
הילד עם השפם מסמן את השם שלה ברשימה.
– אלה אדרי?
– כן
– את יכולה לסגור את הדלת תודה
היד שלי על הידית מבחוץ , שלה מבפנים , אני מחזיק חזק, עוד שנייה, שלא יסגרו.
היא מסתכלת עלי, אני מכיר את המבט. רצינות אבל בפנים לחץ. הם לא יודעים. הם רק רואים נחושה.
-אבא ! העיניים אומרות
אני עוזב
טריקת דלת.

מצמיד את האוזן לקיר
קולות
כסא
שקט
המורה אומרת משהו
אקורד
מהקיר לא שומעים טוב, חוזר לדלת, נדבק למתכת. ומהברזל הקר מבצבץ הקול הכי חמוד בעולם

באנגלית עם המבטא הישראלי שלה
"יו שוט מי דואון באט
איי וונט פול
איימ א טיטניום
ככה בלי להתבלבל, בלי פעם שנייה. כאילו שותה כוס מים ליד הכיור
איך זה יכול להיות?
רק לפני שנייה היא לא ידעה לדבר.
לפני דקה התחילה ללכת
ועכשיו היא מנגנת על גיטרה
אני לא יודע לנגן על גיטרה
והיא שרה!
באנגלית
שירים של גדולים
אני שומע את הילד עם השפם והילדה שיודעת הכול מדברים תוך כדי
איך…איך אתם לא נמסים, נופלים על הרצפה ובוכים

יו שוט מי דאוון בט איי וואנט קריי

-תודה המורה אומרת ומקשקשת עוד משפט
כסא
הדלת עפה לי בפנים
-אבא?
-מה
-אתה מקשיב בדלת?
-אני?
-…
-קצת. מה יש.

בתמונה אבא ואמא מקשיבים