19 

רוהן, בן 13

-לאן אתם טסים?
-צרפת
-ארזתם לבד… אני שואל מחשש שמישהו מסר לכם משהו…
-שתהיה לכם טיסה נעימה.
-שימו לב הנוסעים האחרונים בטיסה 4487 לבנקוק, מתבקשים לסור בדחיפות לשער 34

-אבא מתי עולים למטוס
-יש זמן…. תראה מטוס נוחת
תפסנו ספסל מול החלון הגדול
אני אוהב שדות תעופה. נפתח כל העולם, ניו יורק , בומביי, פאריס, שנזן
-אבא איזה מטוס זה?

כשהייתי קטן היו שולחים אותי לבד בטיסה לבקר את סבא וסבתא בישראל.
בנחיתה אנשים שרו "הבאנו שלום עליכם", מחאו כפיים. בחוץ נישקו את הרצפה
הייתי גאה כל כך להיות ישראלי, להיות חלק מעם-ישראל-חי-מדינה-קטנה-בניגוד-לכל-הסיכויים-תקומה.

הכי אני אוהב בבן גוריון את טרמינל 1, הישן עם המדרגות החומות
מעלה לי את מבצע אנטבה, הלוגו של אלעל על המטוסים של מבצע שלמה, קבלת הפנים לנשיא מצרים סאדאת,
דיגלונים של עולים חדשים מברית המועצות, צרפת, ארה"ב
לא חשבתי שפעם בן גוריון יתחרז עם מתקן יהלום. דיפורטיישון.

רוהן, בן 13, טס אתמול פעם ראשונה לחו"ל
הבודקת בת ה 18 לא שאלה אותו ארזת לבד, הוא לא קיבל סטיקר על הדרכון, לא עבר במכונה שאתה צריך להסתכל בלי לזוז ומקבל פתק עם התמונה שלך.
לא הוציא את הלפ טופ שיעבור לבד בשיקוף
לא טייל בדיוטי עם אמא שלו.
ישר למטוס

-אבא מתי טסים כבר
-יש עוד זמן, תראה, זה בריטיש איירווייס.

-אמא …טסים כבר?
לא נפרדתי מהחברים… את חושבת שיתנו לי להתקשר?

אני ונרי על הספסל, בקרוב בורדינג
התמונה של שנינו משתקפת בחלון
מאחורי יושבת שפי עם חיוך ניצחון מאוזן לאוזן
קמה בבוקר במיוחד, באה עד לבית משפט, לא לפספס את הפטיש של השופט דופק על השולחן,
דופק על הראש של ילד בן 13 ואמא שלו.
מגרש את הסרטן בגוף המדינה.

-אבא, כחול לבן זה ישראלי?
-כן, זה שלנו.

גם רוהן אחד משלנו. כחול לבן. אסלי. פלאפל עם טחינה.
שנה שעברה היה עם הכיתה בטיול לכותל
עמד בצפירה ביום השואה וחשב בלב איזה חארות היו הנאצים.

-אבא וזה?
-זה לופטהנזה. גרמניה
-פעם גרמניה רצו להרוג את הישראלים, נכון?
-פעם מזמן. היום זה לא ככה.

-אמא את חושבת שהטייס של המטוס היה פעם טייס קרב בחיל האוויר…. יש סיכוי שהוא לא יסכים להדליק את המנוע? אולי השומר היה בגולני, יעמוד בדלת ויציל אותנו?
הטלפון של רוהן שסגור בשקית עד הנחיתה צילצל.
המלווה פעם צנחן תמיד צנחן של משרד ההגירה חשב "איזה קטע, יש לנו את אותו רינגטון, שיר של עומר אדם"
הנהג אוטובוס שלקח אותם למטוס היה פעם עולה חדש, הגיעה מאוקראינה כי שם קראו להם יהודונים, הסתכל על רוזמרי, אמא של רוהן, וחשב "גם אמא שלי לא הייתה יהודיה"
הדיילת שלסבתא שלה יש מספר מקועקע על היד, אולי היא תצרח: חללללללאס, זה בני אדם…
-אמא, אולי הנוסעים במטוס יגידו די ? מה אתם עושים? זה ילד ישראלי!

-אל תבכי אמא… לא משנה. נסתדר, העיקר אנחנו יחד, צברים לא נשברים.

-אבא, מה זה … שלג?
-לא, זה עננים
-מתי נוחתים.
-יש עוד זמן
-אדוני, תרצו לשתות ?

המטוס נחת ונרי נדבק לחלון
-תראה אבא…צרפת.
כולם עשו כפיים. נרי חייך.
-יאללה בוא נצא כבר
-חכה יש עוד קצת זמן

-אמא נוחתים… יש עוד קצת זמן להישאר טיפה בפנים
התרוקן המטוס, ירדו כולם בדרך לחופשה
עברו מולם השופט, השוטר, הנהג, הטייס, השומר.

בביזנס ישב ביבי
מר ביטחון, מר נמוטט-את-שלטון-החמאס. מחסל הבי די אס
מצא אויב למידותיו… ילד ישראלי בן 13 ואמא שלו
גיבור

דרעי לידו פתח קופסה שלף בצל ודוחף לעיניים.
בכה, התחנן לבורא עולם , כפרה..אבל האל שלו לא סלח כי הוא יודע שאריה מזמן שכח מה זה להיות יהודי.

שפי עצרה במעבר ליד בנימין ובאה ללחוץ לו את היד
-סליחה, אנחנו מכירים?
מזכירה את הדמות מהסרט של קלוד לנצמן. הקאפו. זה שחשב שבגלל שהוא משתף פעולה עם הרוע הוא מציל את עצמו, ובסוף מת פעמיים. נשרפת לו הנשמה מבפנים, ואחר כך שורפים אותו.

-אבא יורדים
-כן, יורדים
בשרוול הממוזג מחזיק חזק את היד של נרי… על תרוץ. פה זה חו״ל. שלא תלך לי לאיבוד

רוהן אני מבקש ממך ומאמא שלך סליחה.
אם אני הייתי ראש ממשלה, הלילה הייתי טס אליך עם האייר-פורס וואן הפרטי שלי במיליארד שקל …ומחזיר אותך ארצה.
במטוס כל ה 120 חברי פרלמנט קשורים לכסא מתביישים ושרים "הבאנו שלום עליכם", עושים כפיים עד ששורף להם בידיים, עד שנגמר להם הקול.
בנתב״ג היו מחכים לך כל החברים עם דגלונים, אלפי אנשים ושלטים
"ברוך שובך הבית, מלח הארץ"

original post

לקנות את הספר

לסיפור הבא