67
mamie gasparine
-את מרמה
-אני לא מרמה, אני משחקת מלוכלך
-אבל… זה לא פייר
-זה החיים, מי דיבר על פייר, העיקר אני מנצחת
-אבל סבתא, זה מונופול, זה לא החיים
-זה החיים, יאללה זרוק ת'קוביות , תורך.
בשנות ה 80 קרין אחותי ואני היינו עושים פעם בשבוע יום אצל סבתא גספרין Gasparine, לא שם קל, כמו לקרוא לילדה יוסי-ית או אבנר-ית . גספאר-ין. הייתה מגיעה עם deuxcheveaux Citroen ולוקחת אותנו לקניון. מתחילים בפיצה, לפעמים פסטה. אותו שולחן במסעדה, קוראת את כל התפריט כאילו פעם ראשונה ומזמינה סיציליאנית עם חריף.
-מה אתה ?
-מרגריטה
-תשנה לפעמים
אחרי זה מסתובבים בחנויות וקונים בגד.
-תבחרו אחד.
שעות הייתי מתלבט. אחד זה אחד.
אחרי זה סרט
-אבל אמאאא? למה לקחת את הילדים לסרט אימה
-זה הם רצו
-אבל זה הסרט למבוגרים, קארין לא נרדמת כבר יומיים, באמת אמא?
-זה מה שהם בחרו
ועד היום אני זוכר את המעלית הרוצחת.
אחרי הסרט ישר הבית שלא תפספס את התוכנית שלה Des chiffres Et Des lettres
-למה בזה את לא מרמה סבתא?
-הכי כיף זה לנצח את כל השויצרים האלה במסך.
ואז מונופול. בלי חוקים, בלי רחמים, עד הפראנק האחרון שלי ושל קארין.
ב 1900 סבא רבה שלי עזב שוב את הכפר שלו בוואל-דה-אוסט וחצה ברגל את האלפים מאיטליה לצרפת, בתקווה שהפעם החיילים הצרפתים לא יגרשו אותו. אחרי שהוא ואחיו הגיעו לפרוור של פאריז סבתא רבה שלי חצתה גם היא והצטרפה. ב 1927 גספרין נולדה להורים מהגרים, עובדים זרים של צרפת אחרי מלחמת העולם הראשונה. איטלקים שנואים, דקה לפני עוד מלחמה שבה צרפת ואיטליה אויבות.
המשפחה התרחבה ונולדו Dorine & Roger. סבא רבה שלי קנה בית ולימים קנה בית גם לילדים שלו. גספרין וסבא שלי מאריו גרו עם דורין ובעלה בבית אחד חצוי לשניים. בלי שירותים בלי מקלחת. בור בקצה השביל לקקי וכיור לשטוף פנים.
בגיל 17 גספרין נכנסה להריון ראשון ואמא שלי, אן-מרי נולדה. 1945.
ב68' אמא שלי נסעה לישראל והכירה קיבוצניק. התגיירה וב 71' חזרה לצרפת נשואה עם ילד.
פעם ראשונה שסבתה גספרין פגשה יהודי זה היה אני ואבא שלי.
-חוץ מהיהודים במלחמה, היא סיפרה לי, ליד החלון… שבת בצהריים אני, כל הדודות והיא במטבח. כולם עסוקים בפסטה. מכינים את הבצק וכל ספגטי חתוך ביד. התפקיד שלי זה לתלות אותם ליבוש על החוטים הקשורים בין הארון לדלת. קמח באויר, חם, והיא פתחה את החלון התיישבה על ההסקה
-רוני, בוא שב לידי.
הסתכלה החוצה
-אתה יודע שפעם לא היה את כל הבתים פה ממול, כל זה היה שדות, ראו רחוק,
בלילה הינו רואים אותם עוברים, שיירות שיירות
-מי סבתא ?
-היהודים.
-איזה יהודים ?
-כל היהודים שלקחו לדרנסי, ומשם לאושוויץ. היו עוברים פה, בלילה
-אמאאא! למה את מספרת לו את זה
-זה העם שלו. הוא צריך לדעת
-אבל הוא בן 5 הוא קטן מדי
-אין דבר כזה
גספרין הייתה כמו אמא לאבא שלי, מהגרת למהגר. אהבה אותו. הבית הראשון שלי וההורים בצרפת היה אצל סבתא וסבא שלי. אותו הבית בו גספרין גדלה.
סבתא ואמא שלי לא דיברו הרבה.
כשאמא שלי נולדה ועד גיל 7, היא גדלה אצל הסבתא שלה בבית אחר, ורק אז עברה לגור "בבית" עם גספרין ומריו וגילתה שיש לה אחות בת 3 שהיא לא מכירה
לעולם לא דיברו על זה.
-מה יש לדבר.
גספרין גרה כל החיים שלה בבית שסבא רבה שלי קנה בתחילת המאה, התחתנה שם, נולדו לה 4 ילדים שם, מריו מת שם על המיטה בחדר. כל ערב Des chiffres Et Des lettres. נסעה באוטו כל שבוע לקניון לקנות כל פעם, חולצה אחת.
נסעה כמה פעמים לבית באיטליה בואל-דה-אוסט וזה הכי חוץ לארץ שהיה לה.
לפני יומיים אמא שלי התקשרה ואמרה.
-זה הסוף, התחילו לתת לה מורפיום.
-אבל אמרת שהיא דווקא יותר טוב, רואה את התוכנית שלה בטלויזיה
-היום זה התדרדר.
-אני חייב לטוס לצרפת, אמרתי למיכל
-איך?… זו מדינה אדומה, לא יתנו לך
-אני צרפתי, אין מצב שהם לא נותנים לי.
במשרד החוץ הצרפתי אמרו לי שאין בעיה
-אבל בגלל שאתה גם ישראלי, אתה צריך אישור מישראל כדי לצאת.
חמישי בערב, אין אף אחד במשרד הפנים.
-תתקשר ביום ראשון
-אני חייב לטוס היום
-צר לי אדוני , אין לי איך לעזור לך . אולי תנסה בנתב'ג יש שם סניף של משרד החוץ
אז נסעתי לשדה
בנתב״ג לא מכניסים אנשים בלי כרטיס טיסה בתוקף או תו ירוק. אז שיקרתי.
בדלפק כתוב באדום ובגדול: פה לא ועדת חריגים
התחננתי
הפקידה אמרה
-תסרוק את הקיו-אר ותמלא את הטופס
סרקתי, מילאתי
-אני לא מצליח לשלוח את הטופס
-תראה לי
לקחה את הטלפון. שינתה כמה דברים, עברה על מה שכתבתי ב: סיבה לבקשה
-יש לך תעודת פטירה ?
-אבל … היא לא מתה, עדין ….
-לא משנה, לא משנה, גם ככה זה לא יעזור לך, אני אגיד לך מה אתה צריך לכתוב
-בסדר
-שאתה יוצא לעבודה קבועה
-ואז אני אוכל לטוס?
-כן. אבל …
-אבל מה
-אבל אתה מתחייב לא לחזור לארץ 30 יום.
-מה ?
-זה החוק, זה הדיל … אתה רוצה לצאת, אין דרך אחרת
-אבל … אני עובד פה, יש לי…
-זה מה יש. אתה לוקח את זה או לא ?
-כן
-ברור לך שאתה מתחייב?
-כן
הדפיסה את הטופס, מסרה לי
-בהצלחה
-תודה
חזרתי הביתה וחשבתי … מה אני אעשה עכשיו 30 יום בצרפת? ועוד שבוע בידוד בחזור. איך אני נעלם מהעבודה ל40 יום.
-פאק איט כל החרא הזה
וקניתי כרטיס לאמסטרדם.
-משם אני ברכבת לפאריס.
-אתה יודע שזו עבירה פלילית
-עושים אותי לפושע בכוח עם החוקים המופרעים שלהם, כל המדינה חולה אבל אני לא יכול לטוס להיפרד מסבתא שלי … איזה ברירה יש לי ?
בבוקר קמתי אחרי לילה בלי שינה
-אני חושב פשוט לוותר … אם תופסים אותי … זה יהיה סיוט
-אז לא תראה את סבתא שלך ?
הכנתי תיק, בגדים חמים , תרופות לחודש
ואז אמא שלי התקשרה מצרפת
– אין לך מה לבוא. סבתא מתה הלילה ב 3:00
גספרין קצ'ינולו הייתה בת 94, מהגרת, ראתה את העולם עובר מסוסים למכוניות לקורקנטים חשמליים, גרה כמעט 100 שנה באותו בית, ראתה מהחלון את השדות הופכים לשכונה והשכונה לפרוור והפרוור לסלאמס.
נהגה, דיברה בסקייפ וכתבה בואטסאפ. ידעה לעשות ניוקי ביד, חולה על חוליו איגלסיאס. רמאית בחסד במונופול,
במשפחה כולם קראו לה תמיד : maman
קשה, קשוחה, ישרה.
אוהב אותך סבתא buon viaggio
